ביקורת ספרותית על תמורת לילה של אהבה מאת אמיל זולא
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 בינואר, 2019
ע"י yaelhar


#
שתי הנובלות הקצרות – בערך שעה קריאה – הנמצאות בספר הזה מאפיינות היטב את סגנונו של זולה. סגנון תאורי, דרמטי, רגשני, עם הדגשות וניגודים חריפים בין א' לב'. (בכריכה האחורית קוראים לזה "נטורליסטי", שתדעו...) הוא מצליח לאפיין דמויות ומצבים באופן דיכוטומי: טוב מול רע, תמים מול דקדנטי, אושר מול אסון.
הקוץ פה הוא התרגום. ניסוחיה של המתרגמת אביבה ברק מסורבלים ולא נעימים לקריאה. הספר הזה מוכיח עד כמה חשוב תפקיד המתרגם להנאת הקריאה והערכת היצירה.

בסיפור הראשון עוסק זולה בתמימות מול השחתה. הגיבור הוא ז'וליין. צעיר ביישן-עד-שיתוק, ערירי, נטול חברים וגלמוד. הוא מנסה להעביר את חייו כצל חולף, בלי מעורבות אנושית, אולם הוא נתקל במצב חדש עבורו: הוא מתאהב בצעירה יפה אותה הוא רואה מחלון חדרו ולומד בדרך הקשה – ולתקופה קצרה מאד – שרצוי לא לסמוך על הדמיון ומראית-העין
הסיפור השני מסופר על ידי הגיבור הקשיש: הוא מתאר חיים מאושרים של עבודת אדמה מוצלחת, ברכה בעמל, עושר ואושר, משפחה מורחבת החייה בבית אחד בחווה, שולחן שמח אליו מסבים שלושה דורות ותקווה לעוד. "המזל הטוב הוא שלא לריב לעולם, להוליד ילדים רבים ולצבור שקים של כסף..." כמו שיודע כל מי שממלמל "טפו, טפו חמסה חמסה..." לא כדאי לפתוח פה לשטן, וליתר ביטחון יש להקיש על עץ. תמונת האושר האידילית נפרעת ברגע אחד של חרון-אקלים (נכתב ב 1883 לפני אל ניניו...)

זולה היה עיתונאי וסופר די פורה וכתב מספר רומנים מפורסמים (ז'רבז', ננה) אבל הוא זכור לנו במיוחד בהקשר של משפט דרייפוס. זולה העיתונאי כתב מכתב נוקב ורגשני בשם "אני מאשים" לנשיא הרפובליקה, מכתב בעטיו הפך ל"בוגד" – הוא הגן על "הנטע הזר", דרייפוס היהודי, והכפיש קצינים צרפתים גאים! בעקבות מעשה "הבגידה"הוא נשפט לשנת מאסר ונאלץ לגלות לאנגליה עד שהתאפשר לו לחזור לארצו (לאחר שהתחלף השלטון)

השורה התחתונה - חיבבתי את הסיפורים שיש בהם עניין דרמטי, פואנטה וגם כמה תובנות.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני חודש)
לא חולקת על ההגדרה שלך לסגנון של זולא (ולו רק כי לא קראתי אף ספר שלו...)
רק מציינת שלא ל*זה* קוראים נטורליסטי, כלומר לא למאפיינים הספציפים האלה בכתיבה שלו.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, רויטל.
אני רחוקה מלהבין את ההגדרות של מומחי הספרות. הסגנון שלו נראה לי רגשני ודרמטי - לא רק בסיפורים האלה אלא בספרים אחרים שלו שקראתי. ולגבי מי שכתב את הכריכה האחורית - קטונתי, לא רק לגבי הכריכה האחורית של הספר הזה...
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, Tamas
רויטל ק. (לפני חודש)
אמנם אמיל זולא מזוהה עם הנטורליזם, אבל נטורליזם לגמרי לא מוגדר כסגנון "דרמטי, רגשני, עם הדגשות וניגודים חריפים בין א' לב'"...
כלומר, לא למאפיינים האלה התכוון מי שכתב את הכריכה האחורית.
מחשבות (לפני חודש)
מצטרף להמלצה על קצין ומרגל וגם גם עדן לאישה, ז'רבז, ננה, היצירה, ז'רמינל ועוד.
Tamas (לפני חודש)
יפה, אהבתי. ממתין לי יחד עם גן עדן לאישה. תודה
Pulp_Fiction (לפני חודש)
תודה על ההמלצה yael
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אם עדיין לא קראת את "קצין ומרגל" כדאי לך. המניעים של זולא שהאריס מעלה בספר מורכבים מרבדים שונים.

yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, סנטו. צודק.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, Rasta
הן באמת מעניינות.
yaelhar (לפני חודש)
קצר ולעניין, רב תודות.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, מחשבות
Pulp_Fiction (לפני חודש)
ניתחת יפה את סגנון כתיבתו של זולא. אם כי ביצירותיו שאני קראתי לא הייתי מאפיין את סגנון כתיבתו כרגשני יתר על המידה. אגב,עובדה מעניינת, "אני מאשים" התפרסם ב-13 לינואר- בדיוק בתאריך של היום. את השם של המאמר הוא אימץ מברנראר לזאר, הוגה דעות יהודי שפירסם מאמר בבלגיה בגנות ההתנהלות של גורמי הצבא והממשלה במשפט דרייפוס ומילותיו האחרונות היו "J'accuse".לאחר שנחשף לדברים שנכתבו שם החליט להילחם למען משפט צדק עבור דרייפוס.
סנטו (לפני חודש)
בהחלט שווה קריאה.
Rasta (לפני חודש)
שתי הנובלות נשמעות מעניינות מאוד, תודה על הסקירה יעל.
מחשבות (לפני חודש)
וזה היוצא מן הכלל, המעיד על הכלל.
קצר ולעניין (לפני חודש)
מחשבות, ולחשוב שרק לפני שבוע כתבת לי (בביקורת שלך על המשכונאי) "קצר, אני ויעל בעלי טעמים הפוכים לגמרי".......
מחשבות (לפני חודש)
זולא בהחלט החביב עלי מסופרי צרפת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ