ביקורת ספרותית על תמורת לילה של אהבה מאת אמיל זולא
ספר טוב

---

#
שתי הנובלות הקצרות – בערך שעה קריאה – הנמצאות בספר הזה מאפיינות היטב את סגנונו של זולה. סגנון תאורי, דרמטי, רגשני, עם הדגשות וניגודים חריפים בין א' לב'. (בכריכה האחורית קוראים לזה "נטורליסטי", שתדעו...) הוא מצליח לאפיין דמויות ומצבים באופן דיכוטומי: טוב מול רע, תמים מול דקדנטי, אושר מול אסון.
הקוץ פה הוא התרגום. ניסוחיה של המתרגמת אביבה ברק מסורבלים ולא נעימים לקריאה. הספר הזה מוכיח עד כמה חשוב תפקיד המתרגם להנאת הקריאה והערכת היצירה.

בסיפור הראשון עוסק זולה בתמימות מול השחתה. הגיבור הוא ז'וליין. צעיר ביישן-עד-שיתוק, ערירי, נטול חברים וגלמוד. הוא מנסה להעביר את חייו כצל חולף, בלי מעורבות אנושית, אולם הוא נתקל במצב חדש עבורו: הוא מתאהב בצעירה יפה אותה הוא רואה מחלון חדרו ולומד בדרך הקשה – ולתקופה קצרה מאד – שרצוי לא לסמוך על הדמיון ומראית-העין
הסיפור השני מסופר על ידי הגיבור הקשיש: הוא מתאר חיים מאושרים של עבודת אדמה מוצלחת, ברכה בעמל, עושר ואושר, משפחה מורחבת החייה בבית אחד בחווה, שולחן שמח אליו מסבים שלושה דורות ותקווה לעוד. "המזל הטוב הוא שלא לריב לעולם, להוליד ילדים רבים ולצבור שקים של כסף..." כמו שיודע כל מי שממלמל "טפו, טפו חמסה חמסה..." לא כדאי לפתוח פה לשטן, וליתר ביטחון יש להקיש על עץ. תמונת האושר האידילית נפרעת ברגע אחד של חרון-אקלים (נכתב ב 1883 לפני אל ניניו...)

זולה היה עיתונאי וסופר די פורה וכתב מספר רומנים מפורסמים (ז'רבז', ננה) אבל הוא זכור לנו במיוחד בהקשר של משפט דרייפוס. זולה העיתונאי כתב מכתב נוקב ורגשני בשם "אני מאשים" לנשיא הרפובליקה, מכתב בעטיו הפך ל"בוגד" – הוא הגן על "הנטע הזר", דרייפוס היהודי, והכפיש קצינים צרפתים גאים! בעקבות מעשה "הבגידה"הוא נשפט לשנת מאסר ונאלץ לגלות לאנגליה עד שהתאפשר לו לחזור לארצו (לאחר שהתחלף השלטון)

השורה התחתונה - חיבבתי את הסיפורים שיש בהם עניין דרמטי, פואנטה וגם כמה תובנות.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על תמורת לילה של אהבה