“שתי נובלות של זולא.
הראשונה היא הטובה יותר, עוסקת בצעיר שהיום היה מאובחן כאוטיסט ועם עוד דברים, שמתאהב בשכנה שגרה מולו. השכנה הזו כמובן תהפוך את חייו על פניהם.
יצירה די אפלה, אחת מדמויות הפים פאטל הראשונות בספרות לדעתי, ויכול לצאת עיבוד קולנועי מצוין לסיפור הלילי, הקינקי והאלים הזה, שמרגיש כמו תסריט פוטנציאלי של רומן פולנסקי.

הנובלטה השנייה היא "השיטפון", שעוסקת, ובכן, בשיטפון.
זה מרגיש כמו תסריט של סרט אסונות הוליוודי. קריאה די קולחת, התיאורים של זולא מסעירים ומרגשים, אבל הדמויות די בנאליות ואפשר לאפיין כל אחת מהן במשפט, כמה מילים, או שאין בכלל אפיון, וההתחלה שלפני האסון, של הצגת המשפחה המושלמת והאידילית.. זה הרגיש קצת מגוחך, כמו בסרטי אסונות הוליוודיים כשאנחנו רואים את הגיבורים המושלמים לפני הצונאמי.
אז בעוד "תמורת לילה" זה סיפור נועז, שמראה צדדים מטרידים ואפלים בנפש של שתי הדמויות הראשיות שלו, הסיפור הזה בעל מעט עומק להרגשתי.

7\10

"כשתרז הייתה קמה בבוקר, נשכח ממנו משרדו, הוא, שהיה כה דייקן. הוא פחד מן הפנים החיוורים אדומי השפתיים, אך היה זה פחד נעים ששימח אותו. חבוי מאחורי וילון, נתן לאימה שעוררה בו למלא אותו עד כדי חולי, רגליו מועדות כמו אחרי הליכה ממושכת. הוא חלם שהיא רואה אותו לפתע, מחייכת אליו והוא אינו פוחד עוד."”

“שתי נובלות קצרות,
האחת "תמורת לילה של אהבה", מספר את סיפורו הטראגי של ז'וליין, בחור המאוהב נואשות בשכנתו היפה ומתוקף אותה אהבה מסנוורת,
הוא אינו מפעיל שיקול דעת ומבצע למענה מעשה נועז ונמהר.
בנובלה השנייה "השיטפון", מתוארת משפחה מאושרת המגדלת גידולים חקלאיים, הגידולים עולים יפה.
המשפחה מתרחבת, אב המשפחה רווה נחת ואז לפתע, נהר הגארון הקרוב לבית המשפחה,
עולה על גדותיו ושועט לעבר הבתים תוך שהוא סוחף עימו, הכול.
כפי שכתוב בתקציר, "בשתי היצירות אנו עדים לכוחות עצומים שאינם ניתנים לשליטה, המגמדים את האדם ועושים בו כרצונם."
מומלץ בחום.”

“#
שתי הנובלות הקצרות – בערך שעה קריאה – הנמצאות בספר הזה מאפיינות היטב את סגנונו של זולה. סגנון תאורי, דרמטי, רגשני, עם הדגשות וניגודים חריפים בין א' לב'. (בכריכה האחורית קוראים לזה "נטורליסטי", שתדעו...) הוא מצליח לאפיין דמויות ומצבים באופן דיכוטומי: טוב מול רע, תמים מול דקדנטי, אושר מול אסון.
הקוץ פה הוא התרגום. ניסוחיה של המתרגמת אביבה ברק מסורבלים ולא נעימים לקריאה. הספר הזה מוכיח עד כמה חשוב תפקיד המתרגם להנאת הקריאה והערכת היצירה.

בסיפור הראשון עוסק זולה בתמימות מול השחתה. הגיבור הוא ז'וליין. צעיר ביישן-עד-שיתוק, ערירי, נטול חברים וגלמוד. הוא מנסה להעביר את חייו כצל חולף, בלי מעורבות אנושית, אולם הוא נתקל במצב חדש עבורו: הוא מתאהב בצעירה יפה אותה הוא רואה מחלון חדרו ולומד בדרך הקשה – ולתקופה קצרה מאד – שרצוי לא לסמוך על הדמיון ומראית-העין
הסיפור השני מסופר על ידי הגיבור הקשיש: הוא מתאר חיים מאושרים של עבודת אדמה מוצלחת, ברכה בעמל, עושר ואושר, משפחה מורחבת החייה בבית אחד בחווה, שולחן שמח אליו מסבים שלושה דורות ותקווה לעוד. "המזל הטוב הוא שלא לריב לעולם, להוליד ילדים רבים ולצבור שקים של כסף..." כמו שיודע כל מי שממלמל "טפו, טפו חמסה חמסה..." לא כדאי לפתוח פה לשטן, וליתר ביטחון יש להקיש על עץ. תמונת האושר האידילית נפרעת ברגע אחד של חרון-אקלים (נכתב ב 1883 לפני אל ניניו...)

זולה היה עיתונאי וסופר די פורה וכתב מספר רומנים מפורסמים (ז'רבז', ננה) אבל הוא זכור לנו במיוחד בהקשר של משפט דרייפוס. זולה העיתונאי כתב מכתב נוקב ורגשני בשם "אני מאשים" לנשיא הרפובליקה, מכתב בעטיו הפך ל"בוגד" – הוא הגן על "הנטע הזר", דרייפוס היהודי, והכפיש קצינים צרפתים גאים! בעקבות מעשה "הבגידה"הוא נשפט לשנת מאסר ונאלץ לגלות לאנגליה עד שהתאפשר לו לחזור לארצו (לאחר שהתחלף השלטון)

השורה התחתונה - חיבבתי את הסיפורים שיש בהם עניין דרמטי, פואנטה וגם כמה תובנות.”

“שתי נובלות קצרות ומרתקות של זולה. שתיהן עוסקות בכוחם של איתני הטבע.

הנובלה הראשונה נקראת תמורת לילה של אהבה ומלמדת אותנו על כוחה ההרסני של האהבה.
ז'וליין גבר גבה קומה חזק, מכוער וגם בעל בעיות נפשיות.הוא חי בחדר שהוא שוכר בבית קטן המשקיף אל טירה גדולה ומסתורית בה חיים המרקיז, המרקיזה ובתם הצעירה תרז.
קשר בלתי אפשרי נרקם בין תרז וז'וליין בעל מאפיינים טראגיים.

הנובלה השניה, השיטפון, מבוססת על אירוע מציאותי שהתרחש ב1875 בו נהר הגארון עלה על גדותיו בדרום צרפת. שטף המים העז הרס את כל מה שנקרה בדרכו והציף שטחים נרחבים. בעיר טולוז הגיעו המים לגובה של כתשעה מטרים.
זהו סיפורו הטראגי של לואי רובייה בן השבעים. איש אדמה ואיש משפחה למופת. בביתו חיים באושר ורווחה בניו, בנותיו, נכדיו וניניו.
לואי מספר על שנה מוצלחת במיוחד בה הגפנים נראו מבטיחים והחיטה נפלה אפיים מעומס החיטים. עד שהגיע השיטפון..

מומלץ!”