ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 13 בספטמבר, 2025
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
אני נוטה להתחיל את הסקירות שלי בסיפור אישי או בדרך אחרת שבה הספר נוגע בחיי. זו דרך הגיונית בעיני לכתוב בלוג קריאה אישי, משום שאני לא מבקרת מקצועית או משהו כזה, לא עוסקת בספרות השוואתית, וכל מה שיש לי אלה נקודות הממשק של הקריאה שלי, מה שאיזר קורא לו "מעשה הקריאה". אבל לא תמיד זה אפשרי, בספר הזה למשל נקודות ההזדהות שלי קלושות עד בלתי קיימות ולכן אין לי מה לדבר עליהן.
נתחיל מהמקום - זו ארגנטינה. הכותב ארגנטינאי. השנה היא 2001. קבוצת שכנים שהם גם חברים מתחילה מיזם מסחרי, אוספים כסף שיהיה מספיק ומפקידים אותו בבנק. ואז מתברר שהם קורבן לעוקץ כפול - המדינה מלאימה אותו, אבל גם אחד מהשכונה היה בין המושכים בחוטים והוא קיבל "הלוואה" מהכסף שלהם שהוקפא, ואז עוד מקבל רווחים מהכסף שלהם שהושקע בדי עמל ומתחיל לשגשג כלכלית. מכאן מתחיל מסע נקמה די משוגע. הם מגלים איפה מופקד הכסף (רמז: לא בשום בנק) ואיך הוא מאובטח ומתכננים צעד אחרי צעד את הפריצה ואת השוד.
הדמויות לא מאוד עמוקות, אבל מגוונות מאוד וכתובות בהומור. לא כיף לי להזדהות עם שודדים, אבל כנראה שזו סיטואציה שאין בה הרבה ברירה. מאוד קליל וקיצי על אף הנושאים כבדי המשקל שנדונים בו כולל משטר מושחת והפקרות כלכלית.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני חודש)
פחמימות ריקות זו הגדרה יפה.
לפעמים צריך גם פחמימות ריקות, זו דעתי. מה גם שאני לא קוראת הרבה ספרות ארגנטינאית, אז כן יש ערך מוסף כלשהו בעיני |
|
|
פרפר צהוב
(לפני חודש)
לא סבלתי בקריאה, אבל גם לא הרגשתי שקיבלתי ממנו ערך מוסף כלשהו.
אני אוהב לקרוא ספרים שאני מקבל מהם איזושהי תחושה של התעלות אינטלקטואלית, רגשית, אסתטית וכו'. לא מצאתי שום אספקט כזה בספר שדמה לתסריט של סרט אמריקאי קליל. הרגיש כמו פחמימות ריקות.
|
|
|
נצחיה
(לפני חודש)
פרפר צהוב - אם אהבת, למה היית מוותר?
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני חודש)
ספר קריא, אבל במחשבה שניה הייתי מוותר עליו.
|
|
|
yaelhar
(לפני חודש)
ספר שאהבתי מאד.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
