המעשה הוא בגנב שיודע את מלאכתו, ויש בו בעיני הרבה עיסוק בשאלה של נאמנות כתכונה. ספר שכתוב אחרת, ולטובה. היה לי מעניין מאוד לקרוא, ההרגשה היא שהסופרת חושפת אותנו לחלק מהתמונה כל הזמן, וזה היה כיף בעיני. סיפור בשפה פשוטה, בלי תיאורים מוגזמים ובלי קישוטים, ובכל זאת דמויות שאהבתי, מציאות מציאותית מאוד שבה גם הפלאות נתפסים כחלק מציאותי וסביר. נהדר

ספר נהדר בעיני, המון רגעים שדיברו איתי. על מוות, על הורות, על התמודדות עם מחלה, עם בדידות, עם זיקנה, עם אהבה. מתוק ויפה מאוד, היה לי כיף לקרוא בלי לדלג, הכתיבה ברגעים מסויימים קצת כמו שירה, וכל הזמן נוגעת בדבר הזה שנקרא לחיות בעולם. אוירה של שקט, של מחשבות איטיות, של מכתבים אישיים. ספר טוב לתקופה הקשוחה שאנחנו בתוכה.

מפגש בין אישה מבוגרת ומרוקאית, לפסיכואנליטיקאית של הבת הבוגרת שלה, ולאבא שלה שהוא כנראה פשוט איש מקסים. דיבורי עומק שמתאפשרים רק בתקופה שלנו, כשהנפש ופיתוליה מדוברות וזוכות להתבוננות, כנראה יותר מאי-פעם. וזה לא כבד, ולא קיטש, ולא מעייף, אלא מפגשים בין בני אדם, שמעירים גם את הקורא. כמו שראוי שיהיה (בעיני) בטיפול טוב.

שני אנשים שאוהבים לחשוב ולהרחיב את מחשבתם נפגשים ומשוחחים על התיאוריה של לאקאן. ספר מעניין ולא קשה לקריאה, על צורת מחשבה שלא קל להסביר. מסקרן, יפה, ומעורר הרבה מחשבות.

ספר שריתק וריגש אותי. אסתר פלד במיטבה בעיני כשהיא מדברת ולא כותבת. הספר הזה כולו הרצאות בשפה מדוברת, והוא נהדר. יש במילים מעבר לזקיפות הקומה של אסתר גם אכפתיות גדולה, איזה דחיפות להסביר, להזיז, לפתוח את המחשבה ולהסתכל על הדברים בעין פקוחה. השיחות כולן סביב הצמתים שבין טיפול, פסיכואנליזה, בודהיזם, הרב קוק, יופי ואמת. מומלץ מאוד למי שבעניין. אני ממליצה בעיקר על הפרק על היתמות שהוא בעיני מרתק ממש, ונותן מבט של תקווה על העידן הזה שבו כולנו יתומים מסמכות, ממי שיגיד לנו מה לעשות.

ספר מצוין בעיני, יותר סיפור מספר- ואני לא יודעת בדיוק להסביר, אבל ספר שגרם לי לקרוא אותו ברצף, כמו ילד שמקשיב לסיפור פעור עיניים. הרפתקאות, פיתולים, הרבה סגירת מעגלים (מהבחינה הזו הזכיר לי דווקא את בורות!)קסמים אמיתיים, וכמובן סוף מלא אהבה ונאמנות. מומלץ מאוד לכל מי שאוהבים פנטזיה, סיפורים טובים, וסוף טוב. וניל גיימן הוא כותב סיפורים מוצלח מאוד מאוד.

מי האיש הזה? מה הוא רוצה? איפה הוא נמצא? למה יש נזירים? מה קורה פה??? קראתי עד הסוף אבל היו הרבה רגעים של כמעט סגירה. איכשהוא יש משהו שגרם לי להמשיך לקרוא, וקטע אחד שעורר בי מחשבות, אבל רוב הספר הוא הליכה בנוף לא מובן וסוער, בקפיצה ממשפט למשפט. לא יכולה להמליץ לכם, אלא אם כן אתם סקרנים. העלילה עצמה- בניגוד מסויים למה שכתוב על הכריכה או שבאמת לא הבנתי הרבה- היא על איש מוזיקלי מאוד שקושר את עצמו בשלומה של ילדה מסתורית עם כוחות-על. בדרך יש הרבה רעים, הרבה עוזרים נאמנים, הרבה נסיעות וקטעים מצויינים שבהם הוא מצליח למשוך את תשומת הלב של הסובבים אותו, לפתות או להעיר אותם, בתחבולות מילים מקסימות. הוא מוכה, הוא נרדף, הוא מטפס, הוא בורח, הוא קופץ, הוא נעצר ונחקר, ונדמה לי שהסוף טוב.

זה ספר ישן וטוב. קראתי אותו בפעם הראשונה כשהייתי בת 15,ואני חוזרת אליו פעם בכמה שנים, לקרוא קטעים מסויימים. כן, אני לא אוהבת חלק ממה שקורה בספר, יש קטעים לא אמינים, בעיני, אבל הכלל פשוט נפלא. בעיני הסיפור הוא על יחסי נשים-גברים, ועל היכולת להשתנות, לתקן ולסלוח. הספר עוקב במשך כמה עשורים אחרי מערכות יחסים שבתוכן נחשף הקשר בין כאבים שאדם גורם לסביבתו- לכאבים שהוא נושא בליבו, והגבול הברור בין רע וטוב הולך ונמחק, לקראת סופו של הספר מתבהר שאין אנשים רעים וטובים- יש בני אדם שמגיבים לסבל שהם עוברים בדרכים שונות, ומשתנים. השינוי לא נעצר בשום שלב, מערכות היחסים בספר מתפתחות לאורך העלילה, מאפשרות צמיחה, הכרה עצמית וקבלה. ספר טוב, מעורר מחשבה על אפשרויות התיקון ועל דרכי התבוננות מורכבות יותר.

בכתיבה מדוייקת ואישית, מעומק האסון וההתמודדות איתו, מלב פועם ונרגש, עם עיניים עירניות לפרטים, נשר כותב לאט לאט את החיים מאז האירוע המוחי שעבר. הציור בכריכה (של גרשוני) מתאר ממש את הספר עצמו, את ההליכה האיטית והמהוססת, עקב בצד אגודל, בהתקדמות שהיא כמעט בלתי נראית לפעמים, בחזרה ספיראלית לאותם נושאים, לאותם מקומות בלב, ובהתרחבות איטית של החויה ושל מרחבי החיים, בצד אובדן ממשי וכואב. והבנאדם- נשאר בנאדם, גם בערפל ובריק שאליו הוא נפל. ספר חובה בעיני, פסיפס מרגש של הרבה רגעים כואבים, מופלאים, מורכבים.