ביקורת ספרותית על המוח שלי ואני מאת דורון נשר
ספר מעולה

---

בכתיבה מדוייקת ואישית, מעומק האסון וההתמודדות איתו, מלב פועם ונרגש, עם עיניים עירניות לפרטים, נשר כותב לאט לאט את החיים מאז האירוע המוחי שעבר. הציור בכריכה (של גרשוני) מתאר ממש את הספר עצמו, את ההליכה האיטית והמהוססת, עקב בצד אגודל, בהתקדמות שהיא כמעט בלתי נראית לפעמים, בחזרה ספיראלית לאותם נושאים, לאותם מקומות בלב, ובהתרחבות איטית של החויה ושל מרחבי החיים, בצד אובדן ממשי וכואב. והבנאדם- נשאר בנאדם, גם בערפל ובריק שאליו הוא נפל. ספר חובה בעיני, פסיפס מרגש של הרבה רגעים כואבים, מופלאים, מורכבים.

» ביקורות נוספות של נעה כרמל
» ביקורות נוספות על המוח שלי ואני