ביקורת ספרותית על הדס בקצה הלילה מאת גלי מיר-תיבון

---

"... הם אפילו לא מתקרבים למשטרה. "אין לזה סיכוי. תבין. זה שטח הריגה, כל המישור הזה."
"היא בחיים! אין לכם זכות להפקיר אותה!" לבדה בזחל"ם, יודעת שכולם שמעו אותה, חושבת שלאף אחד לא אכפת, שכבר הקריבו אותה, בגדו בה. "אנחנו יכולים להציל אותה. חייבים!"
"אף אחד לא יכול להציל אותה," אמר הנהג ביובש והמשיך לנסוע."

===
ביום 7 באוקטובר 2023, היו מירי ואמיר תיבון סגורים עם שתי הבנות שלהם, בנות שנה ושלוש, בקיבוץ נחל עוז שבו גרו. מי שהוציאו אותם מהבית המותקף, מהממ"ד ומהתופת, היה אביו של אמיר, אלוף במילואים נעם תיבון, שנסע מתל אביב עם אשתו גלי. בשלב כלשהו התברר גודל המתקפה, גלי נשאר במיגונית בצד הדרך, ונעם חבר ללוחמים אחרים שסייעו לטהר את הקיבוץ המותקף. את המילים שציטטתי למעלה כתבה גלי בספר הזה, שיצא לאור שנתיים קודם המתקפה, אבל בהקשר של הטבח הן מצמררות ממש.

===

הסיפור הוא סיפור היסטורי בידיוני למחצה המתרחש בימי קום המדינה ומתאר את המלחמה של לוחמי הפלמ"ח ובעיקר פלוגת הראל. זה הסיפור על הדסה למפל, ילידת פולין שהגיעה לארץ בעליית ילדי טהרן והתחנכה בקיבוץ גבעת ברנר. הספר נפתח בסצנה שבה היא מתחבא בזחל"ם פגוע, אחרי שכל החברים שלה לצוות נהרגו. הסיפור עצמו נע בסוג של זיגזג בין הווה לעבר, ומתואר מזוויות של ארבע דמויות - הדסה, שני נערים/חיילים שמתחרים על ליבה, גבי ונתן, ואימאן, נערה ערביה. במידה מרובה זה ספר שתואם לסדרת "נצחיה קוראת על קום המדינה" ומתחבר לספרים כמו "אחרונים על הרכס" שמתארים באיחור רב קרבות ודמויות ממלחמת השחרור. התמונה על הכריכה המראה לוחמת מתקופת קום המדינה, אינה של גיבורת הספר כי אם תמונתה של לוחמת פלמ"ח אחרת בשם רעות שחורי-קרייזמן.

כמה סופרות אני מכירה? לא מעט, והמספר עולה מיום ליום. מעגל החברות שלי מורכב כמעט בהגדרה מנשים שאוהבות לכתוב ויודעות לכתוב. אני מכירה את גלי תיבון, תקופה מסויימת עבדנו יחד ואנחנו עדיין מחוברות ברשתות החברתיות. היא מורה להיסטוריה שאוהבת את המקצוע שלה וחיה את ההיסטוריה. שיעור הדגמה שנכחתי בו הראה לי עד כמה היא מורה מעולה, משתמשת בהיסטוריה כמנוף לדיון ערכי בסוגיות מהות, להבנת עקרונות ולא רק שינון תאריכים.

אז היו לי שתי סיבות לקרוא את הספר, האחת היא הנושא שלו וההקשר למלחמת השחרור והשנייה היא ההיכרות עם המחברת, ואכן שמעתי את הקול שלה בין הפיסקאות. עם זאת יש לציין שכספרות פרופר הספר פחות עובר, ובגלל שקראתי לא מזמן את עמוס עוז הפער מאוד בלט לי. ההקשר האישי המשפחתי שנגלה בסוף כן נותן עוד מעט עניין. ובסיכום, אם מדלגים על מחסום הכתיבה, הסיפור ההיסטורי עצמו והמחקר מאחוריו מעניין, כי מעט כותבים על נשים במלחמת השחרור

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הדס בקצה הלילה