עם עובד, לא בפעם הראשונה אני אומר זאת, הלכו לאיבוד. הפעם האחרונה שקראתי משהו ראוי משל מישהו המפרסם אצלם קבוע היה מסע דילוגים של באר. גם זה לא היה בסדרת ספרייה לעם. הספר הנוכחי מורה סופית על אובדן דרך של עם עובד. גם ההמלצה המשונה של מאיר שלו בכריכה האחורית לא היתה במקומה. בכלל בכלל לא. לא רוצה לרדת לרמה של כמה שילמו לו עבור ההמלצה. שמו לא היה אמור להופיע שם, בטח לא עבור ספר לא ראוי זה.
הדס בקצה הל

רשימת האימהות / Gali Tibon
הוצאת עם עובד 2017
263 עמודים
*****************************

הספר נפתח בציטוט: "כל המסופר בספר זה בדוי, אך כמעט כולו קרה" (ברנרדו קוצ`ינסקי).
הנושא העיקרי של הספר הוא "שאלת האשמה". לא קראתי ספר שואה שהתעסק כל כך בדילמה זאת כמו ספרה של <mark>גלי מיר-תיבון</mark>.

באפריל 1945 בבוקרשט בבית המשפט של העם, מתנהלת חקירת פשעים נגד האנושות, שבוצעו בטרנסניסטריה (שטח אוקראינה) בגטו מוג

סיימתי היום את הספר המרתק של <mark>גלי מיר-תיבון</mark> "הדס בקצה הלילה", בדיוק שלושה ימים לפני יום נפילתה של גיבורת הספר (30 במאי 1948).
הספר מגולל את סיפורה של הקשרית הדסה למפל, שנותרה לבדה מול האויב בקרב על שחרור הדרך לירושלים בלטרון.
הסיפור מורכב יפה ומעניין, אם כי ברובו עוסק ברומן בדוי, במקום עובדות היסטוריות חשובות.
אך לקראת סופו מתחברים יפה כל חלקי הפזאל ליחידה אחת מרתקת.
מומלץ בחום, ומתאים לתקופה ה

"... הם אפילו לא מתקרבים למשטרה. "אין לזה סיכוי. תבין. זה שטח הריגה, כל המישור הזה."
"היא בחיים! אין לכם זכות להפקיר אותה!" לבדה בזחל"ם, יודעת שכולם שמעו אותה, חושבת שלאף אחד לא אכפת, שכבר הקריבו אותה, בגדו בה. "אנחנו יכולים להציל אותה. חייבים!"
"אף אחד לא יכול להציל אותה," אמר הנהג ביובש והמשיך לנסוע."

===
ביום 7 באוקטובר 2023, היו מירי ואמיר תיבון סגורים עם שתי הבנות שלהם, בנות שנה ושלוש,

אבן. אבן שיושבת עמוק בלב.
לא יכול להיות שזה ספר הביכורים של הסופרת. פשוט לא.

השפה קלילה וזורמת, ביחס הכל כך הפוך לאירועים שהיא מתארת.

בסיס הספר הוא חקירה שמתנהלת בבית משפט רומני ע"י חוקר רומני(!!) ב 1945, לאחר השחרור. שני הנחקרים היו מראשי הוועד היהודי של גטו מוגילב בטרנסניסטריה.
הם נאשמים בפשע נגד האנושות- על חלקם בהכנת רשימות נשלחים לטרנספורט למחנות ההרעבה למוות. בהם רשימת אימהות יחידניו

מעטים יודעים על שואת יהודי רומניה.
העם הרומני היה, כנראה, האנטישמי והרצחני ביותר בימי השואה. (אני מניח שרבים ירימו גבה: והפולנים?? והאוקראינים??)
רצח רוב היהודים ברחבי רומניה נעשה על ידי הרומנים בעצמם באופנים אכזריים ביותר.
הספר העצוב הזה פותח צוהר קטן למקרה אחד שרבים כמוהו התרחשו.
בספר משולבים זה בזה חקירתם של הרוצחים ומשתפי הפעולה, עם סיפורי האימהות היהודיות וסבלן.
הספר קריא מאוד, מרתק, מקו

הספר בסדר, לא יותר מזה.
ההתחהל הייתה קשה - הספר כתוב כמו יומן נעורים של נערה בת 16. זו לא ספרות במיטבה...
רק לקראת הסוף נוצר קצת מתח וגם אז - אין בדיוק היסטורי.
אולי הייתה לסופרת כוונה לכתוב ספר לכבוד אביה, אבל זו לא ספרות ששוה שהוצאה מכובדת כמו עם עובד יערוך ספר עבורה.

סיימתי את הספר כמעט ללא נשימה.
ספר מרשים ביותר, המכיל בתוכו את הקרבות על הכביש לירושלים במלחמת השחרור, ובעיקר מבצע "בן נון ב", שנערך בליל 30/31 במאי 1948, ובו ניסיון שנכשל לפתוח את הכביש לירושלים ונסתיים בכישלון תוך אבדות כבדות ביותר.
הסופרת מיטיבה להעביר תחושות קשות של החמצות: אהבות נעורים שלא הגיעו למימושן, חלומם של העולים שלא עלה בידם להשתלב בחברה הישראלית, הכפריים הערביים שחלמו להישאר בבת

ספר שעניין אותי בעיקר משום שהוא משלב בדיון עם מציאות שקשורה למקום הולדתי גבעת ברנר. חלק מהדמויות המופיעות בספר הן חלק מהאתוס של הגבעה וזה בהחלט עניין אותי. הסיפור לכשעצמו הוא לא מסוג הסיפורים/ספרים שהייתי או שאני קורא - ספרים על עלילות הגבורה של לוחמינו במלחמות ישראל - כאן חרגתי ממנהגי ושוב בעיקר משום הקשר הרגשי. הספר בהחלט קריא ובוודאי יכול לעניין את מי שהז'אנר הזה מתאים לו. כך שאפשר להסכים גם לב