ביקורת ספרותית על הדס בקצה הלילה מאת גלי מיר-תיבון
ספר לא משהו

---

לפני שפצחתי בקריאת הספר, עיינתי ברקע שקדם לכתיבתו.
הסופרת מיר תיבון מצאה בין מסמכי הוריה מכתב הממוען לאביה מאת הדסה למפל - אהבתו הראשונה.
מכאן התחיל מסע כתיבתה המתאר את אביה נתן מלך הכיתה המתאהב בהדסה הפולניה העולה החדשה, פשוטת המראה.
הספר מתחיל מהסוף! מאי 1948, קרב לטרון.
הדס נפצעה בתוך הזחל"ם , כל חבריה לצוות נהרגו.

מפה מתואר סיפור נערותו של נתן הכוכב המוצלח(אביה של הסופרת),
סיפורה של הדסה ששמה המקורי הוא בכלל הלנקה, "ומה פתאום שייכו אותה לקבוצת 'ילדי טהרן'?!"
סיפורו של גבי האנדרדוג, הסיפור של אימאן הערבייה הענייה המתהלכת יחפה, ועוד דמויות.....
הסופרת לא נוטה לציין את גיל הדמויות, וצריך לנחש מה הגילאים של הילדים, ההורים וכן הלאה.

הפוטנציאל של הסיפור הוא טוב, אבל סגנון הכתיבה מעייף.
בין השורות הבנתי שהסופרת לא התיימרה רק לכתוב סיפור, אלא ביקשה להציג השקפה פוליטית!
מההתחלה היא מתארת סיטואציה קשה בה המפקד היהודי מורה להפציץ ללא התחשבות בית של ערבים.
ולהדסה למפל היא מצמידה מונולוג אכזרי:
"הם כבר יירו בה, והיא לא תצטרך לחשוב יותר, היא תהיה הגיבורה שנלחמה עד הסוף,
הלוחמת שלא ויתרה ולא בגדה. אימא תהיה גאה בה, אולי אפילו יכתבו עליה בדף הקרבי".

מרוב ניסיונה של הכותבת לתאר את מחשבותיהם של הדמויות, להפליג בתיאורי הכתיבה,
להסביר ולהסביר עד אינסוף...הרגשתי כאילו אני קוראת עבודה להגשה ולא סיפורת שאמורה לחבר אותי לדמויות.
הגעתי לעמוד 63, עייפתי והפסקתי.

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על הדס בקצה הלילה