ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 23 ביולי, 2025
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
היה לי אוסף ציטוטים כדי לעשות בהם שימוש בסקירה הזאת על הספר הזה, אלא שהאתר התעכב השתבש והתערבב ובינתיים החזרתי אותו לספריה בלי לזכור לזלם את העמודים עם הציטוטים החשובים, ועל כן הסקירה הזאת לא תכלול ציטוטים, על אף שהיו לי כאלה. בדרך הסתכלתי על הסקירות שכתבתי על ספרים אחרים של סילבה - מספר 7 ומספר 9 שיצאו לפני חמש עשרה שנים ומשקפים תקופה של מזרח תיכון לפני האביב הערבי ולפני מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה. בינתיים סיפרו לדניאל סילבה שגר בוושינגטון כמה פרטים על מיקומים אמיתיים בישראל, כולל המיקום האמיתי של משרדי המוסד שהוא בחר לקרוא לו "המשרד" ולמקם בשדרות שאול המלך בתל אביב. עם זאת אני רוצה לספר לו פרט מוכמן שלא סיפרו לו ואולי לא יצא לו לראות בגוגל סטריט וויו: בירושלים יש המון מלונות מלבד מלון המלך דוד. למעשה אם יוצאים ממלון המלך דוד ופונים ימינה במורד הרחוב לכיוון קניון ממילא ואז פונים שמאלה בצומת, מגיעים למלון וולדורף אסטוריה, פרוייקט בניה מרשים שבו השאירו את החזית העתיקה של הבניין, הרסו את כל מה שמאחוריו ובנו מלון יפהפה ויוקרתי. זה אם האורחים שסילבה שולח לישראל רוצים לגוון קצת את זמני השהות שלהם בארץ.
עם זאת כמו שאמרתי בסקירות הקודמות, בעיקר אל מול שנאת ישראל הגואה בעולם נחמד לקבל סופר אוהד וגיבור ישראלי עשוי ללא חת. בספר הזה, שהוא מספר 19 בסדרה, התקדמנו קצת עם השנים, אם כי לא עד כדי הכחדת שלטון אסד והחיזבאללה, ואלה הציטוטים שרציתי להוציא מהספר שהוחזר לספרייה בטרם עת. גבריאל אלון הרסטוראטור לעת מצוא כבר נשוי לקיארה המהממת, עדיין גר ברחוב נרקיס, עדיין עובד ב"משרד" אבל הפעם לא תחת ארי שמרון כי הוא עצמו הממונה. קיבל קידום. "הנערה החדשה" היא לא באמת נערה אלא ילדה בת 12, והיא לא באמת חדשה כי אחרי שבועיים שבהם היא לומדת בבית הספר היוקרתי בשוויץ, היא נחטפת ולא רואים אותה יותר. אז שם הספר תמוה. הילדה היא ביתו של יורש העצר הסעודי חאלד בן מוחמד והחוטפים שלה רוצים ממנו משהו, הרבה יותר מכסף. גבריאל אלון נכנס לתמונה ולפעולה מהירה כדרכו. הנערה, או הילדה, יוצאת מהתמונה באמצע הספר, אבל משחק התככים הבינלאומי נמשך. כך שבאמת יש תמיהה עמוקה על שם הספר. ניכר שגם המו"ל חושב ככה ולכן כתב "סילבה" בגדול, "דניאל" ביותר קטן ואת שם הספר בעוד יותר קטן. סיפורי הרקע הטראומתיים של גבריאל אלון חוזרים לתמונה גם כאן, וכך גם יתרונותיה של ישראל הבלתי מנוצחת. וכמו שאמרתי בעבר: גם כשהעלילה בינונית זהות הגיבור מחממת לב.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
