ביקורת ספרותית על ימיו האחרונים של סטפן צווייג מאת לורן סקסיק
ספר לא משהו

---

עוד מהסדרה הלא רשמית בה אני מחפש כל דבר שנכתב(תורגם) על צוייג בשפת הקודש, והפעם הגעתי לספר הדק הזה, שאמור להעביר את התחושות של צווייג בתקופה האחרונה לחייו, מיד כשברח לברזיל והתאבד.

לורן סקסיק הוא יהודי צרפתי שאני לא יודע עד כמה מעניין. בסדר, עוד בן אלוהים שממש אוהב את צווייג ומקדיש לו מלא חלקות במוח, נופל ברעיונו לרגל אחרי הסיפור של צוייג בחצי שנה האחרונה לחייו ולהביא את זה לכדי ספר. הנקודה היא שלא מדובר בספר שרק מציין נקודות ציון ביוגרפיים מחייו, אלא באחד שמתיימר לדברר את צווייג וסביבתו. בספר הזה צווייג חושב, סובל, נהנה, וכמובן מתאבד.

אם היה מדובר רק באוסף רשמים ממבט עליון, כמו שראיתי בספר "אוסטנדה 1936 - קיץ של חברות" אז ניחא, יש בזה משהו נחמד ולא יומרני. אבל לקחת את זה עוד שלב, ולכתוב מחשבות של צווייג, לי קשה עם זה.
זה לא שאני לא יכול להבין אותו, אחרי הכל מיסטר צווייג, לא עוד איזה סופר שכוח שאין עליו עדויות או כל מיני התבטאויות, מיודענו היה אדם רציני מאוד באותה התקופה, ולא היה כזה קשה לגלות עליו כל מיני פרטי טריוויה או להסיק עליו דברים. לצורך העניין מהספר שמאגד את המכתבים שלו קיבלתי את הרושם שצווייג היה אדם מאוד אופטימי. הייתה לו גישה חיובית על העולם, ולמרות כל הזוהמה שקרתה באותה התקופה, החשיבה שלו הייתה חיובית (זה שהוא התאבד לא סותר את זה). האם אכתוב ספר בו אני מדברר את צווייג ומציג אותו כאדם חיובי עובדתית? לא, כי אני מודע לזה שמדובר ברושם שלי, וברושם שלי מרק מכתבים שלו, אז אמנם אני מגבש אצלי איזה מעמד לשים בו את צווייג, אבל לא יותר מזה.

לא התחברתי.
לא התחברתי כי ניסו לתאר לי פה צווייג מזווית אחת, ולא רק ניסו לתאר אלא ניסו להחיות, לתת לו מחשבות ודיבורים, מחשבות ביחס לתקופה, ביחס לאשתו וביחס למאהבת שלו.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על ימיו האחרונים של סטפן צווייג