ביקורת ספרותית על ביום שייגמר הכסף מאת יותם טולוב
ספר מעולה

---

תום הוא ילד חנון קלאסי, קצת שמנמן, שאוהב לקרוא ספרים, בעיקר ספרי פנטזיה. הוא גר במרכז העולם שהוא יישוב בשם פלחים וקורא כל הזמן ספרים על ילדים שכולם חשבו שאבא שלהם מת, ובסוף הוא לא מת. או שכולם חשבו שהוא מת בתאונה סתמית, והאמת שהתגלתה מאוחר יותר היה מות באירוע גבורה שגם הציל אחרים. כל זה מאוד מעניין את תום בגלל שחמש שנים קודם לנקודת ההתחלה של הסיפור יורם אבא של תום נהרג בתאונת דרכים כשנסע להביא לתום את "ההוביט". יש הרבה מיסתורין סביב המוות של יורם, למשל בשאלה למה זה קרה דווקא ביום ההולדת של מאירה אשתו, מה הוא עשה בכביש הזה שלא מוביל מהעבודה הביתה באחת בלילה, מה הוא באמת עשה בעבודה שלו, ואיפה השעון שהוא הודיע לכולם שהוא החביא "מאחורי הגב של מאירה".

עוד דברים שמטרידים את תום, לאו דווקא בסדר חשיבות זו שורה של הודעות קוליות אוטומטיות שמגיעות ממספר שהיה מספר הטלפון של יורם ובהן קריאה לעזרה. מטריד אותו צביקה, בן הזוג החדש והמושלם של מאירה, מטריד אותו שצביקה ומאירה מתכננים להתחתן. ומטריד אותו גור, הבן של צביקה שגדול מתום בשנתיים, סובל קשות מהמעבר מתל אביב לפלחים, וחותך מרבי רגליים להנאתו. ועם כל הקושי מול גור, הם מחליטים לשתף פעולה במטרה המשותפת לשניהם שהיא טירפוד החתונה של ההורים שלהם. מכאן הסיפור נודד קצת כמו משחק סימני דרך כשכל רמז מוביל לרמז הבא, ובכלל לא לתוכנית שהיתה נראית מראש. וזה החלק התם של הסיפור, החלק של תום.

החלק השני מוגדר החלק של גור, אבל המספר בו הוא עדיין תום, הפעם מבוגר אבל איכשהו לא פחות תמים. ליבי האחות של תום נוסעת לדרום אפריקה ומנסה לגשר בין תום ובין גור לאחר האירוע שלא מדברים עליו שפירק את שניהם לנצח. גם ליבי וגם גור יודעים שתום כותב ספר, וכל פעם שולחים אותו לכתוב משהו אחר. מה שנוצר זה סוג של רשומון, כי תום מנסה להשלים פערי מידע מתוך הדימיון שלו, אבל הדימיון שלו אף פעם לא מצליח להיות מספיק ריאליסטי. תום הוא רומנטיקן בנשמתו ותמיד מנסה לייחס כוונות טובות לאנשים וולייצר עולם טוב יותר. כמו למשל במערכת היחסים עם שלמה, שהוא טכנית סבא שלו, האבא שלא הכיר בהיריון ובלידה של אבא שלו יורם, וידע על הבן שנולד לו רק אחרי שמת. כן, סיבכתי, אבל זה סיפור מסובך, רב שכבות, רב רבדים, מראה שכוונות טובות יכולות להוביל למעשים קשים מאוד.

יותם טולוב, כותב ישראלי מחונן, כותב את ישראל, והפעם נכנס למקומות הלא נעימים שרק עו"סים במחלקות רווחה מכירים, ומדי פעם עולים לעיתונים בכתבות צבע שדי מהר מושתקות בלי שנמצא פיתרון אמיתי. הספר הזה הוא בוקס בבטן וקצת קשה לעכל אותו כי הטוב והרע מתערבב בלי סוף, ולא בטוח שיש פיתרון נכון והוגן.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ביום שייגמר הכסף