ביקורת ספרותית על האיש משם מאת יצחק בן-נר
ספר בסדר

---

משהו בצבעים לא ברור. זה אותו האיור של מיכל לשם שנמצא על העטיפה של ספר שבידי, רק שהצבע של הכריכה אינו כחול אלא צהבהב חרדלי, כמו אדמת המדבר. בפנים הספר מדבקה שאומרת שהספר הוא מעזבונם של רוחמה לבית אגאי ובניימין שוורץ, והספר עצמו מוקדש "לאשתי נועה ולהורי, המחבר". למעשה זה הרומן הראשון למבוגרים שפירסם יצחק בן נר, וזאת הסיבה שלקחתי אותו, כי זה מחבר שמעולם ככל הידוע לי לא קראתי מספריו.

השנה היא תחילת 1948, או שמא סוף 1947, מועד בלתי ידוע שבין כ"ט בנובמבר ובין ה' באייר, בין הכרזת האום על הקמת המדינה ובין קום המדינה עצמה. יתכן שלמעשה זה ממש בין הכ"ט לשלושים בנובמבר, או ככה רמוז בתחילת הסיפור. המספר, גיבור הסיפור, הוא בחור יהודי ארץ-ישראלי צעיר, קטוע יד מסיבה עלומה כלשהי, חוזר ממצרים שבה טיפלו לו בידו הפצועה בנסיבות שגם הן עלומות, ונוסע ברכבת בחזרה אל איפה -שלא - יהיה ביתו ומי שלא תהיה משפחתו בארץ ישראל. או שכך הוא לפחות תכנן, ולא עלתה בידו, משום שברגבת כרזו לפתע שבשל האירועים שקורים ופרוץ מלחמה, הוגדר גבול ואין יותר נסיעות מעבר לגבול הזה. וכך הוא נתקע במצרים שעכשיו היא גם מדינת אויב. למזל של המספר היה ברכבת רופא ערבי בשם מישל סרג', ירד בתחנה האחרונה של הרכבת בעיירה שגם היא עלומת שם, ועזר לשכן את גיבור הסיפור בביתו של חמיו העתידי - אביה של ארוסתו.

וזה רוב הסיפור. קורות המספר בבית ערבי זר לו, עם האב המארח, שתי בנותיו שאחת מהן מאורסת, בנו הספק מפגר, ושאר העייירה המצרית המנומנמת שכלכלתה על גדיד תמרים ועל הרכבת שעוברת פה ושם. עיירה שעוברים בה גם בדווים, ובריטים וארמני אחד. והוא למעשה שבוי בידי מארחיו, לא בכוונה, לא בכוח, אבל כן לא יכול לצאת, ולא בהכרח יודע אם יש לו לאן כי השפות הדלות שבפיו - מעט אנגלית ומעט ערבית לא ממש מסייעות לקבל תקשורת חדשותית, והעיירה ממילא לא ממש מתעניינת בדבר הזה שקוראים לו חדשות.

מה יעשה בחור צעיר במצב כזה? האם יעלה געגועים למשפחתו, לחבריו, יעל זכרונות מבית הוריו? ובכן לא ולא. לא האיש הזה. הוא קצת משוטט בעיירה, מתחבר פה ושם עם הנחחותים באנשיה, מנסה קצת לעבוד, אבל ידו קטועה, קצת למצוא חברים, קצת לגלות מה קורה איתו, קצת לעגוב על בנותיו של בעל הבית שמארח אותו באבירות. וקצת, בהתחלה באופן נרפה משהוו ואחר כך בצורה יותר עיקשת - ללכת. לחזור, לעבור את הגבול הלא רחוק ששם אולי יש מדינה ואולי לא, אולי שוחטים את כולם ואולי לא. אין לו מושג, כי החדשות שמגיעות אליו מסוננות ומעוותות. שלא כמו הספר של קורמאק מקארתי, על הנער שעבר את הגבול למקסיקו, כאן הספר מלא עלילה ועם זאת לא מעניין בעליל. אדמת המדבר עולה מכל נשימה וחונקת, והמחסור בפרטים מעוור ומטשטש את הדעת. סיפור כזה, כל כך עלום, כל כך לא נטוע בשורשים של שם ומהות, אחת דינו להיחשב אלגוריה אוניברסלית כלשהי, אבל נשגב מבינתי אלגוריה למה. לעם ישראל התלוש מכאן ומכאן, החוזר לארצו כשהו גידם ומדמדם? לא נראה לי.

זאץ לא ספרות קום המדינה. נראה לי שבקום המדינה לא כתבו על קום המדינה. גם עלילות אמיתיות כמו הקרבות על העיר צפת חיכו חמש עשרה או עשרים שנה כדי להיכתב ולהתפרסם. הספר יצא לאור ביולי 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, אבל חזקה עליו שנכתב עוד לפניה. ומה רצה לומר אין לי מושג, והתוצר פחות מדי מעניין ואולי סתם לא עמד במבחן הזמן.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על האיש משם