ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 בפברואר, 2023
ע"י בועז
ע"י בועז
פעם יצאתי לדייט עם בחורה שלא סבלה את הספרים הישנים בהוצאת עם עובד - הספריה לעם. לא בגלל התוכן. משהו בגודל הגופן או הדפים או הטקסטורה או השד יודע לא היה לטעמה וגזר פסילה גורפת על כל ספרי ההוצאה, ואני תמהתי עליה תמיהה גדולה, שהרי בהתנזרות זו היא מוותרת על ספריהם של יהושע קנז ואהרן מגד ועל ספריו הראשונים של עמוס עוז, והעבד של בשביס ועל מצבו של האדם של פנחס שדה, ועל עוד ועוד פנינים, והשבוע, כשנפל לידי ספרו של יצחק בן נר שוב נזכרתי באותה עלמה שככל הנראה, אם לא עשתה תשובה בינתיים, לא תזכה לקרוא גם את "האיש משם".
מי הוא האיש משם? בן נר לא מרבה בפרטים, מגלה טפח ומכסה טפחיים ושומר במתכוון על ערפל ומיסתורין. מה שאנחנו יודעים הוא שמדובר בצעיר יהודי ארץ ישראלי (כלומר, תושב ארץ ישראל המנדטורית) שככל הנראה שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, אולי בבריגדה היהודית. במלחמה הוא איבד את ידו. מסיבה שאינה מבוארת הוא שוהה בסוף 1947 בקהיר. הוא עולה על רכבת כדי לחזור לארץ ישראל אך שוד ושבר, בתזמון אומלל במיוחד, קצת לפני שהרכבת עוברת את הגבול מוכרזת תוכנית החלוקה באו"ם, ארץ ישראל הופכת לשטח לחימה וכל התחבורה בין שתי הארצות נפסקת. הצעיר הגידם נטול השם נתקע בעיירה המרוחקת בסך הכול כעשרים קילומטרים מהגבול. בצירוף מקרים ממוזל הוא פוגש רופא צעיר הנושא את השם הלא מאוד מצרי מישל סרג'. הרופא הזה מטפל בגדם המדמם, משכן אותו בבית ארוסתו ופורש עליו את חסותו, כך שגם מי שמבין מה היא זהותו של האיש משם (הוא מציג עצמו כחייל בריטי) לא מעז להרע לו. למעשה, האיש משם שוהה בכל השנה פלוס של מלחמת העצמאות באותה עיירת גבול, והרומן הקצר מגולל את התפתחות מערכת היחסים בינו ובין המשפחה המארחת, הרופא סרג' ותושבי העיירה. בניגוד למה שהיינו מצפים, לא כל כך רע לו שם, והוא לא כמה מאוד לחזור אל ציון מכורתו. למעשה הוא די אדיש למלחמת הקיום של בני ארצו שמתחוללת במרחק קצר ממנו. הוא מספר שאין לו משפחה או חברים בארץ ישראל, וככל שהוא מנסה להיזכר ברגעים יפים בארצו הוא מצליח ללקט רק שניים שלושה כאלה. במהדורה החדשה של הספר, שיצאה לאור בשנת 2016, הוסיף המחבר כמה משפטים שמגלים כי החייל הגידם הגיע מאירופה, הוא אולי ניצול שואה, ובני משפחתו נרצחו בה. במהדורה הישנה אין לזה זכר.
חלקו הראשון של הספר כתוב בצורה איטית, עצלה אפילו, כמו ניסה המחבר לחקות את קצב החיים בעיירת הגבול המנומנמת, אך בעשרות העמודים האחרונים הוא תופס קצב והופך לספר מתח של ממש עם טוויסט בסופו.
זה הספר הראשון של בן נר שאני קורא, והקריאה הסבה לי הנאה רבה.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
פואנטה℗
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
מעניין. וגם רעיון לספר חדש ושמו 'הנערה שלא סבלה ספרים ישנים'
(בהשראת 'הגברת שאהבה בתי שימוש נקיים')
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
לא, מ-1967.
הדפים עוד חורקים בפתיחה.
|
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
הוציאו אותו מחדש?
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-6 חודשים)
השגתי אותו היום חדש ובכריכה קשה. עלה הון קטן.
|
|
גלית
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אני מניחה שזה דורש משאבים
שלא בא להם להשקיע, בטח לא בשוק של היום
|
|
בת-יה
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
מורי, עם 'היום איננו כלה' הם כנראה עשו את המקסימום כדי לצמצם.
ואותי זה עצבן. לא מצליחה להבין את העקשנות שלהם. |
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
הכוונה לספרים היותר ישנים שלהם, מורי.
אם כי אולי גם הוצאות אחרות חטאו בזה פעם.לא מזמן עשיתי בדיקת ראייה ואיני זקוק למשקפיים, אבל הפונט הקטן עדיין מעצבן.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
והיום איננו כלה נמצא גם בפורמט גדול... אולי הוא ספר גדול.
|
|
בת-יה
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
'עם עובד' הוציאו את הספרים שלהם בדגם הקטן הזה, כדי שפועלים שחוזרים הביתה באוטובוסים יקראו.
לפועלים של פעם לא היו מכוניות, ונסיעה באוטובוסים לקחה זמן רב, כשהם הגיעו הביתה הם, בדרך כלל, אכלו והלכו לישון. הספר בפורמט הקטן נועד להיכנס לתיק בקלות ובלי משקל רב. אבל 'עם עובד' נתקעו. הפורמט הזה לא מתאים כבר יותר מ 30 שנה. והם לא משנים כלום. חבל. |
|
גלית
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
גם אני שונאת !
לא שזה מנע ממני לגמוע את ה"סדרה הלבנה" או כל ספר אחר שמצא חן בעיני .
עדיין, הפורמט לא אטרקטיבי כלל. בחרתי באנה קרנינה שלהם כי רציתי את תרגום נילי מירסקי, הם מוציאים את מאיר שלו,יש קלסיקות מאד מוצלחות אבל לעיתים קרובות הקנקן הכעור מפריע. חוץ מזה - הם חביבים על משרד החינוך וזה כנראה תורם לדחייה. |
|
מורי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
מעולם לא ראיתי בפונט של עם עובד בעיה. באי-רצונם של קוראים להרכיב משקפיים ראיתי בהחלט בעיה.
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
סקירה טובה .
יכול להתחבר לאי חבור של אנשים לפונט ופורמט של עם עובד
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
סקאוט, עם עובד איבדו תהילתם. היום הם מתקשים להוציא ספר ראוי.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
מאיר שלו נפלא מעבר לכל קיטור שלנו. תעתועון של בן-נו מופתי.
|
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
את יצחק בן-נר כמו את מאיר שלו
יצא לי להכיר (לא באופן אישי) דרך האהבה שלי לתקשורת
ולתרבות מגיל צעיר ורק אחר כך בגיל בוגר יותר נתקלתי בספרים שלהם. חשבתי שאצליח להתחבר לספרים שלהם (לכאורה אין כל סיבה שלא) אבל לצערי החיבור לא קרה, במיוחד עם מאיר שלו. לבן-נר יש לפחות ספר אחד שאני אוהב והוא "אף אחד עוד לא מת בהליכה" (אותו עד כמה שזכור לי הקדיש לחיי הבוהמה). אגב, מעניין מי מכם זוכר את פינת הקולנוע שהיתה לו ובעניין הדירוג את "סולם בן-נר" (?) ... היו ימים. |
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
מזדהה עם הפיסקה הפותחת. זו סדרת הספרים האהובה עליי דווקא בגלל הגודל, העובי, הגופן וכו' :-) וגם בגלל האיכות של רוב הספרים.
טוב שכתבת על הספר הזה, אתה מעודד אותי לקרוא אותו. אגב, זהו ספר הביכורים של בן-נר. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
יצחק בן-נר עומד בשורה אחת עם הטובים והנחשבים בסופרי ישראל - ואני מעז לומר, אם לא למעלה מזה.
כל הספרים שלו שקראתי, כולל החדשים יותר, פשוט מעולים. |
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
חבל. ספרי עם עובד לרוב איכותיים מאוד.
בכל אופן, הוספתי לרשימה. תודה. |
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אני יכולה להבין את אלה שהפורמט של עם עובד מפריע להם.
זה לא רק הפונט הבלתי אפשרי. לא רק הגודל שהוא לא לפה ולא לשם. זה גם הכריכה המהודקת שאם היא לא מתפרקת - צריך להפעיל כוח כדי לראות את המלים הכתובות בחלק הקרוב אליה. אני לא מוותרת על הספרים שלהם. לא בגלל הסופרים שציינת, שאת רובם לא קראתי. בגלל התרגומים של ספרים מעולים שלהם. |
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
סיטואציה מוכרת.
ספריות משליכות את הספרים האלה בהמוניהם, כי אנשים לא רוצים לקרוא בפונט בגודל 10 על דפים צהבהבים ובמה שמתגלה הרבה פעמים כעברית קצת מיושנת. אם חבל ואם לא, זה המצב. אני קראתי הרבה ספרים מהסדרה הזאת פשוט כי מצאתי אותם מושלכים ברחוב. |
|
מורי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
קראתי כמה מספריו של בן נר והם היו מאלפים.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת