ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 ביוני, 2025
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
הספר שנשר אל ידי כפרי בשל היה בעל עטיפה שונה מזו המצויה כאן באתר. על עטיפת הספר שבידי מצוי רישום מעשה ידי גד אולמן ובו תריס שחור ומיושן סגור על פני חלון גדול ומבעד לחרכי התריס נשקפות שתי נשים. על הכריכה המצויה כאן מצולמים תפוזים הנדרכים ונרקבים על אדמה. אלה ואלה מתאימים לעלילת הסיפור.
"הבנות יושבו עימו בחדר הגדוך וקוראות ברומנים שלהן. טוב שיש ספרים בעולם, הירהר וייס. הבנות הביאו עימן חבילה גדולה של רומנים מחוץ לארץ, והיו קוראות וחוזרות וקוראות בהם. הוא לא קרא מעולם רומנים. הוא ידע כי אלה נוצרו לנשים. מעולם אף לא תאב היה לעיין בהם ולגלות עניינם מהו."
אנחנו במושבה יהודית ותיקה בישראל המנדטורית, טרום קום המדינה. האם זו נס ציונה או ראשון לציון, רחובות ופתח תקווה? אין אומרים לנו. מושבה, כזו שבתים במרכזה, ומטעי תפוזים ושאר גידולים בקצותיה. אל בית מחוץ למושבה באה משפחת וייס וקובעת את ביתה - שתי בנות בוגרות ושמן ריבה ובת שבע, והורים ושמם חיים וברכה. אולם אין בבית לא חיים ולא ברכה. אמנם עסקיו של האב עולים יפה, והוא רוכש פרדס אחרי פרדס, בוסתן אחרי בוסתן וגם מעסיק בהם עובדים שכירים, אבל האם סובלת ממחלת נפש כזו או אחרת, הבנות נותרות ברווקותן, והמשפחה נותרת מבודדת ולא מתערה עם אנשי המושבה, רק עם מתווך בשם לאנגפוס שקנז מכנה בשם "סרסור" הוא המוציא והמביא לבני המשפחה. לאחר מכן קורים דברים ומשפחת וייס קונה בית מכובד ברחוב "המייסדים" אבל גם שם אין ברכה ואין אור, הבנות נותרות רווקות ומציקות, קרובי המשפחה מתרחקים, עובדי הפרדס מכזיבים, קירות הבית דולפים ונרקבים ואין דרך לתקנם והמכרים המעטים לוקים גם הם בשיגעון. למעשה נראה כי דיבוק אחז את כל בני המושבה והם יוצאים מדעתם, בלי שיש תמיד הסבר הגיוני או סיבה.
כיאות לחג הביכורים זה ספר הביכורים של הסופר המוערך והפורה יהושע קנז. הוא פרסם אותו בהיותו בן 27, בסדרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד. זו היתה השנה השביעית של ההוצאה, שנהגה לפרסם ולשלוח למנויים ספר אחת לחודש תמורת 12 לירות. את השנה פתח שמעון בלס בספרו "המעברה" וסיים ויליאם גולדינג בספר שתורגם בשם "אלוהי הזבובים" ונודע מאוחר יותר בשם "בעל זבוב". הספר פורסם אחרי "הקמיע (עור היחמור)" לאונורה דה בלזאק שכבר כתבתי עליו סקירה ולפני "אל תגע בזמיר" להרפר לי שכולנו למדנו בשיעורי ספרות.
למרות הזמן והתקופה והעדר העלילה הדומים לספר "היושבת בגנים" שכתב חיים הזז, הספר הזה אינו נושא עימו שום רוח עליצות. הוא קריא. הוא כתוב היטב, והוא מדכדך ביותר. הוא לא נושא עימו שום רוח התקופה, שום מאורע ממאורעות טרום הקמת המדינה, המחתרות, הסזון, מלחמת העולם השנייה או משהו. כל כולו אנשים אפורים ומדכדכים בעולמם האפור, הקטנוני והמדכדך.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 4 חודשים)
כן, עמיחי, בדיוק זה "אווירה מעיקה"
|
|
|
עמיחי
(לפני 4 חודשים)
זכור לי כספר בעל אווירה מעיקה במיוחד.
מאז שקראתי אותו לא חזרתי לקרוא את קנז. |
|
|
נצחיה
(לפני 4 חודשים)
תודה בועז. אני מודה שקשה לי
(את מחזיר אהבות קודמות קראתי מזמן ואני די בטוחה שגם התגנבות יחידים קראתי כבר) |
|
|
בועז
(לפני 4 חודשים)
"אנשים אפורים ומדכדכים בעולמם האפור, הקטנוני והמדכדך" זו תמצית הפרוזה של קנז (ואני אוהב את הכתיבה שלו אהבה עזה)
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
