ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 7 במרץ, 2023
ע"י בועז
ע"י בועז
כלימה תכסה את פניי על שאני, שמתיימר להיות קנזופיל מובהק, לא קראתי את רומן ביכוריו, אלא רק על ספו של גיל ארבעים, אך מוטב מאוחר וכו'.
לביטוי אחרי החגים יש שתי משמעויות מנוגדות בתרבות הישראלית. הראשונה משקפת עצלות ודחיינות. בלשון הזהב של קישון: לשפה הפרטאצ'ית (כלומר, עברית ישראלית) מילון עשיר ביטויים. "זה יהיה בסדר", פירושו אסון. "סמוך!" רומז שהדבר בלתי-אפשרי. "תיכף", זה שעתיים. "יום-יומיים", שנה. "אחרי החגים", לעולם לא. המשמעות השנייה היא דווקא תקווה והתחדשות, כפי שכתבה נעמי שמר ושוררה בחן עפרה חזה: אחרי החגים יתחדש הכול, יתחדשו וישובו ימי החול.
אז איזה אחרי החגים בישל לנו המחבר? מי שמכיר קצת את קנז יודע שהשאלה אפילו לא מתחילה. אחרי החגים של קנז הם הבטחה שלעולם לא תתממש. אחרי החגים המורה ברוכוב יכתוב את השיר שמתנגן בו זמן רב. אחרי החגים ברוך של נחמה ימצא בחורה ויתחתן. אחרי החגים תשוב השלווה לבית משפחת וייס.
הדמויות שבורא קנז הצעיר במושבת ההדרים המנדטורית (ככל הנראה פתח תקווה, בה נולד וגדל הסופר) חולקות את אותן מידות רעות שמאפיינות את הדמויות שמופיעות בסיפורים וברומנים המאוחרים שלו: צרות עין, סכסכנות, נטייה לריב ומדון וגם רשעות ממש. כל תושבי המושבה, למעט אולי חסידה האלמנה האדוקה מירושלים, הם מטורפים או רשעים או שניהם (כן בת שבע וייס, אני מדבר אלייך) ואת הרומן הלא ארוך מאכלסים רצח, אונס, גזל, התעמרות, ניאוף ומה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין עדיין. ההתפוררות הפיזית של בית משפחת וייס הוא אנלוגי (בצורה מעט שקופה) להתפוררות ולהתדרדרות ולהתפרקות של המשפחה עצמה. דבריו של לאנגפוס הסרסור (במשמעות הלא זנותית של המילה, כלומר מאכער, מתווך) לריבה וייס: "הסבל בוכה אצלכם מן הקירות ממש", מהדהדים את השורה מתוך שירה של דליה רביקוביץ "נדמה לי כאילו קירות הבית מתפתלים מכאב בתוך הסיד" שמצוטט במחזיר אהבות קודמות, שלושים שנה מאוחר יותר ומעלים מחשבות עגומות על התחושה הלא ביתית שחשות הדמויות הקנזיות בביתן.
אלמנט נוסף שממחיש את הריקבון והדעיכה של המושבה הוא היעדר ילדים. כל הדמויות ברומן הן מבוגרות, הצעירות ביותר בשנות העשרים לחייהן. במושבה יש בית כנסת, פרדסים, מגדל מים, שוק ואפילו בית מטבחיים, אבל לא מוזכרים גן ילדים או בית ספר. המורה ברוכוב הוא דמות דומיננטית ברומן אך לא מוזכרת כל פעילות לימודית - חינוכית מצדו.
הרומן מתרחש בשנות הארבעים ומסתיים עם הכרזת האו"ם על הקמת המדינה, אך המאורעות ההיסטוריים חולפים על פני אנשי המושבה כרוח סתיו קלה בפרדס ולא מעניינים אותם כלל. אין שום רמז לשואה, אף שבני משפחת וייס שעלו ממזרח אירופה ודאי השאירו אחריהם בני משפחה. במובן זה מזכיר הרומן את הנובלה "נוף עם שלושה עצים" שגם עלילתו מתרחשת בארץ בתקופת מלחמת העולם השנייה, והשואה נזכרת בו רק במשפט האחרון של הסיפור.
כשקראתי את הרומן ונזכרתי בגלריית הטיפוסים השליליים שמפארת את כל ספריו של קנז, עלה במחשבתי סופר שהוא ההפך הגמור ממנו - הרב חיים סבתו. אם גיבוריו של קנז מתפלשים בעליבות, בקטנוניות, ברוע, הרי שגיבוריו של סבתו כולם צדיקים כולם טהורים כולם חכמים ללא רבב על בגדיהם ופגם במעשיהם (אני כותב זאת בהסתייגות - קראתי רק שלושה מספריו של סבתו, אז אולי התמונה המוצגת אינה מדויקת. אם אני טועה אתם מוזמנים לתקן אותי) כמובן שגם הביוגרפיה האישית של הסופרים משחקת תפקיד, וכמובן שאיני מכתיב לאף סופר כיצד לעצב את הדמויות בעולם שהוא בורא, אבל, בכל זאת, מחשבה.
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אוהבת תכלת
(לפני 7 חודשים)
ביקורת מצוינת.תודה.
ספר מדכא שמזכיר לי נשכחות.
גדלתי במושב ומה רבים היו והסכסוכים הפנימיים בין התושבים. הרוע הבלתי נסבל שמופיע בדמותה של בת שבע מדכא. הכניעה החולנית של אחותה לה האב הסכסכן. עצוב עצוב עצוב. |
|
|
בועז
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה עמיחי,
לא רק שכתבת דברים קרובים ברוחם, למעשה אתה, בסקירה שכתבת על גלגל חוזר בעולם, הסבת את תשומת לבי לתועפות הטוב והצדיקות האולי מוגזמות שמאפיינים את כתיבתו של סבתו. |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אכן ספר מלא רשעות שהיה בלתי נסבל לקריאה. תמהני על עצמי שקראתיו עד סופו.
מעניינת ביותר ההשוואה שעשית בין קנז לסבתו. נדמה לי שכתבתי דברים קרובים ברוחם לדבריך, בסקירות שכתבתי כאן לספרי סבתו שקראתי (ארבעה, חוץ מהאחרון). |
|
|
רץ
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
יופי של ביקורת - לספר שעוד אבי כבן משבה קרא וקרוב לוודאי הבין היטב את משמעויותיו, העמדת הסיפור האנושי מול הסיפור ההיסטורי הגדול
היא פרשנות מרהיבה.
|
|
|
בת-יה
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה על הביקורת. ועד כמה שזה נשמע רע, השואה באמת לא עניינה את רוב תושבי ארץ ישראל.
עד 1943 בכלל לא האמינו כאן שיש שואה. שמעו על מלחמה, אבל לא יותר. אמא שלי, שהיתה אז ילדה, סיפרה שהם עמדו בתור לסרט קולנוע, בגבעתיים, ומישהי עברה וצעקה לעברם ש'רוצחים את האחים שלכם ואתם נהנים מסרט', וכל האנשים מסביב אמרו שהיא משוגעת, ולא צריך להתייחס למה שהיא אומרת. ובמשפחה של אבא שלי דאגו יותר לפרעות שהערבים עושים כאן בארץ ופחות למה שקורה בחו"ל. וגם אחרי המלחמה, מי שדאג ליהודים באירופה היו עסקנים פוליטיים שגייסו לעזרה את הקבוצים. תושבי הערים לא ממש התעניינו במה שקורה. וקשה לי שלא להשוות את זה עם השנים האחרונות בארץ. כמה תל אביבים באמת התעניינו במה שקורה ב'עוטף עזה'? ככה זה, "אדם בתוך עצמו ..." |
|
|
בועז
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה על התגובה כרמלה.
אני קראתי את הספר במהדורה הישנה. על הכריכה מופיע ציור נאיבי של שתי דמויות מוארכות צוואר שעומדות מאחורי תריס בעל מראה מיושן. אני מניח שאלה הן בת שבע וריבה. התמונה על כריכת המהדורה החדשה, של פירות ההדר הרקובים, באמת לוכדת בצורה טובה יותר את רוח הספר. |
|
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה בועז.
אכן, ספר מעיק ומחניק, נטול אפילו טיפה אחת של חמלה. למעט אחת, הדמויות מאוסות. בדר"כ אינני שמה לב לעטיפות. במקרה הזה משכה את תשומת ליבי תמונת הרקבון, שמשקפת היטב את אווירת הספר הלא נעים הזה. |
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אני קנזופוב. שלושה ספרים משלו ניסיתי ולא מצליח לאהוב את הסגנון. גם לא התרגומים שלו.
|
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
