ביקורת ספרותית על קפה נקו מאת אנה סוליום

---

איזה מותק של ספר! מכירים את ההרגשה הזו של ביס ראשון מאיזה שוקולד שווה שאתם אוהבים? המתיקות שמתפשטת בגוף, נעימות רכה כזו.. מוכר? אז הנה לכם כזה אבל בספר.

אחרי שהות ממושכת בלונדון, ואחרי שגילתה שבן הזוג שלה בגד בה עם חברתה, אורזת נָגוֹרֶה את חייה וחוזרת הביתה, לברצלונה.
היא עוד רגע בת ארבעים, ללא עבודה, ללא רצון לחזור לבית הוריה, וכשחברה מציעה לה עבודה בבית קפה היא מיד אומרת כן. העיקר לעבוד כדי להצליח לשלם שכר דירה.

אלא שהיא מגלה, מאוחר מדי, שבית הקפה, הנמצא בשכונת גרסיה, הוא לא בית קפה רגיל הוא בית קפה לחתולים. והיא בכלל לא אוהבת חתולים, ההפך. יש בה סלידה מהם, וקצת פחד, מאז אותו מקרה בילדותה שחתול שרט אותה.

בית הקפה הוא יותר יוזמה חברתית וחתולית. המטרה היא להציע לאנשים חתולים לאימוץ ומציאת בית חם עבורם, ועל הדרך להציע להם קפה ומאפה. ספל הקפה מגיע תמיד עם עיטור של חתול משופם, כיאה למקום, והכסף עבור הקפה ניתן כביכול בצורת תרומה לעמותה (סטייל צער בעלי חיים שלנו).

נָגוֹרֶה תפגוש אנשים חדשים שיתפסו מקום חשוב בחייה, והיא תתיידד עם החתולים (כן!) ואפילו תלמד מהם דבר או שניים.

בין השורות בסיפור הפשוט לכאורה, מסתתרות המון תובנות על החיים, בהקשר של בני אדם, ועוד נושאים.

יש איזו פילוסופיה לייט העולה מהמילים. לא כזו כבדה ודידקטית, יותר כזו של משפטים שכל אחד ליישם בחייו ולצאת מורווח.

והאמת?
חתולים ופילוסופיה זה כמו כפפה ליד. אין מתאים מהשניים האלו.

ספר מקסים, אופטימי, מתאים בול לאוהבי חתולים, וגם לאלו שפחות.
הוא חוצה גילאים, ויתאים החל מגיל עשר, ועד מאה ועשרים.

אם נָגוֹרֶה תחליט פעם לעשות רילוקיישן לישראל, כדאי ליידע אותה שלאחרונה נפתח מקום כזה בגבעתיים, בדיור מוגן "משען". וזו יוזמה מבורכת. לדיירים, לחתולים, לכולם.

מתוק מתוק.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על קפה נקו