****




כמה שמחתי כשמצאתי את הספר הזה בספרייה יום לפני הטיסה. אם יש סוג של ספרים שאפשר לעוט עליהם בחופשה בלי רגשות אשמה, התעמקות או מחשבות קיומיות, ספרי הלא-אימה של קינג נמצאים, בעיניי, בראש הטבלה.

וואלה, ולא התאכזבתי. סטיבן קינג הוא מספר סיפורים מחונן, ואפילו הנטייה שלו להרחיב סתם את הסיפור בשלוש מאות עמודים נתנה לי פשוט עוד יומיים זמן קריאה במקום לעצבן אותי.

"סיפור אגדה" הוא גוד-אולד סטיבן קינג, כשהרפש, הרציחות והזוועות הידועות שלו דווקא לא נמצאות במרכז. יש כאן סיפור אגדה ריאליסטי למחצה, הומאז' מקסים וכמעט מתבקש של קינג לספרות המתח והאימה ההיסטורית, מסיפורי האחים גרים (ג'ק והאפונים, עוץ לי גוץ לי) ואדגר אלן פו דרך קת'ולהו של לאבקראפט ועד לכלב קוג'ו של עצמו. חלק ניכר מהמוטיבים בספר יהיו מוכרים לקוראים הוותיקים של קינג - גיבור הסיפור נכנס לעולם אחר דרך איזשהו חדר מדרגות נסתר, למשל - אבל גם זה תורם לתחושה החמימה והנשכחת הזו של לקרוא כמו ילד - בהנאה, מתח, ציפייה וסקרנות. הטוב, כרגיל, הכי טוב, והרע הוא רע לתפארת. הספר שטוף בציטוטים ואזכורים מתרבות פופולרית של ספרים וסרטים, הוא מאוד מודע לעצמו ולחוסר ההיתכנות האגדתית שלו, ויחד עם ההומור השופע והחן של קינג יש כאן מתכון לחוויית קריאה כיפית ולא מחייבת. בעת הרצינית שאנחנו חיים בה, נשימת האוויר האגדי האסקפיסטי הזה הייתה עבורי בבחינת הצלה של ממש.


****

הספר הזה הוא 'חוט אדום' קלאסי של סטיבן קינג.
קינג הלא-מתעייף כתב פעם שבחלק מסיפוריו הוא כלל לא מתכנן את העלילה, אלא פשוט עוקב אחרי מעין חוט אדום, שלעתים מוביל אותו לאוצר, ולעתים למפח נפש. למרבה המזל, 'סיפור אגדה' הוא אכן אוצר קסום, ובעיקר ייחודי, על רקע הספרים האחרים - הנורמליים יותר, אם אפשר בכלל לומר כך - שכתב בשני העשורים האחרונים. בעבר הרחוק יותר זכינו לספרי פנטזיה רבים יותר ממנו, עם ספרים כמו 'עיני הדרקון', 'הקמיע', וכמובן סדרת המגדל האפל. כעת קינג חוזר סוף-סוף אל המלאכה שהוא יודע לעשות לא פחות טוב - לפנטז.
אבל כאמור, לא נראה שהספר תוכנן אפילו שני משפטים קדימה. כשקינג התחיל לכתוב אותו, אני בספק גדול אם היה לו מושג מה לעזאזל הולך להיווצר שם אחרי מאה, מאתיים או שש מאות עמודים. גם המסע של הדמות הראשית - צ'רלי ריד בן ה-17, יחד עם כלבתו של הזקן המתבודד והנרגן, להצלת ממלכה קסומה (מוטיב חוזר בספרי הפנטזיה של קינג) - מרגיש כאילו נכתב טלאי אחר טלאי מתוך חלומות מסויטים שקינג חלם בכל לילה טרם הכתיבה של הפרק הבא. אז אין תחכום גדול בספר, וגם הדמויות בו מעלות לפעמים תמיהה לגבי מעשיהם, שלא הולמים את הדמות (או היעדר מעשים. גם זה משהו שהפריע לי כקורא, כשדמויות שעשו רושם כחשובות נעלמו לפתע למשך מאות עמודים).
אבל עזבו, זה לא משנה, כי יש בספר אהבה גדולה וקסם שרק קינג יודע לייצר, וגם בלא תכנון, מופיעים בספר משפטים שחותכים בנשמה עד דמעות, כמו שרק קינג יודע.

כמו סטיבן קינג דאז גם היום, הוא לא מאכזב.
אפילו שזה ספר ארוך ועמוס, הוא פשוט סוחף ורץ וקראתי אותו בזמן שלוקח לי לקרוא ספרים באורך חצי ממנו.

תקציר העלילה מצד אחד אומר כל מה שצריך לדעת על הסיפור ומהצד השני לא מתחיל לגרד את עומק הסיפור והאווירה של האגדה.
חבל להכביר במילים, מי שאוהב את סטיבן קינג, יעוף על הספר הזה גם כן. ממליץ בחום!

כותב את דעתי, למרות שלא סיימתי עד הסוף. הגעתי לפרק 24 (עמוד 450 מתוך 621). מההתחלה מאד נהניתי. אפילו חשבתי לקרוא לספר זה "הספר הכי טוב שקראתי". כי אכן הוא סחף אותי. ולא סתם כתוב עליו "הספר הכי טוב של קינג מזה עשור". הוא שונה מהאחרים. בהם האימה יותר מורגשת. כאן ... גם בעולם דמיוני יש הרבה אהבה ואמפתיה. ויחסים טובים. לצערי, היו קטעים בספר שקצת שיעממו אותי. ולא נסחפתי עם העלילה. גם את "זה" קראתי בחלקים. ואני אכן מתכוון לסיים את "סיפור אגדה" לאחר שאקרא כמה ספרים "רגילים" שמחכים לי על המדף (כ- 30 ...). בקיצור, ספר לא רע בכלל. חבל שלא נהניתי מההמשך כמו מההתחלה. ספר טוב.

תיהנו ...

נדב.