כגודל הציפיה...אין לי דרך אחרת לתאר את הספר מלבד "מביך".
הרבע הראשון היה טוב וסוחף ואז פשוט לא

נחמד כספר בפני עצמו
מאכזב מאוד כמשהו שמתיימר להיות המשך ל"ניצוץ".
אם חיפשתם את האימה, המתח והעומק שהיו "בניצוץ" כדי לכם להמשיך לחפש...
ב"דוקטור סליפ" קינג מתרכז בעיקר בכוח המיוחד של דני, דן, זה פשוט ספר פנטזיה עם כמה אלמנטים "מפחידים" כמו אנשים דמויי ערפדים..אפשר לומר פחד ילדותי, מהמפלצות מתחת למיטה, אלו שמתחבאות בצללים שלא כמו ב"ניצוץ" שחוץ מהעל טיבעי היה את הפחד ההולך וגדל מהשיגעון והחולשה האנושית מול הטירוף.

ובכל זאת, ספר נחמד, אפשר לקרוא אותו גם אם לא קראתם את ה"ניצוץ".

ספר טוב ומהנה לקריאה
קצת קיטש יחסית לספר מתח, ולי היה מאוד מורגש גם שמדובר בספר ביכורים...
ועדיין טוב יותר לדעתי "מסתת האבן"(הספר השני)

נתחיל בזה שהייתי ממש רוצה לקרוא ספר המשך, אבל כידוע המשכים בד"כ מבאסים אז נשאר עם מה שיש.

מותח, מקורי, מזעזע, מטריד, וממכר.
אבל ממש לא מצחיק, אולי מעלה גיחוך חלוש וזהו....באמת ציפיתי לאותו "הומור שחור" שהובטח בכל הביקורות על הכריכה.

ביקורת לא בונה ראו הוזהרתם

ישר ולעניין-
בהחלט בזבוז של זמן.
קיטש
כתיבה רדודה
צפוי
חופר

ופשוט הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא כי לא היה לי ספר אחר בבסיס.
ממש לא מבינה אייך אנשים יכולים להמשיך לספר השני
לא מבינה בכלל למה יש ספר שני

מענה לנפש חטטנית ופצועה המתנחמת ונחרדת מסבלם של אחרים.

מצד אחד ספר שלא הצלחתי לעזוב עד לעמוד האחרון
מצד שני, כשרק התחלתי אותו הוא פגע בי כל כך שהיתי חייבת להפסיק, לקרוא שניים שלושה ספרים ורק אז לחזור אליו עם כוחות נפשיים.

חייבת רק לציין שבהתחלה הייתי נורא מבולבלת ובטוחה שזה כן סיפור אוטוביאוגרפי של הסופרת.

ספר נחמד, חמוד, עם רעיון מיוחד..אבל לא יותר מזה
התאכזבתי וזה חבל.
ציפיתי למשהו קצת יותר "קריפי", שיהיה מותח, מצמרר..וזה לא היה שם..
מה שכן היה שם, ודיי הרבה, אלה התמונות. אייך אומרים-מה שבהתחלה מושך אותך בסוף דוחה אותך?
אז זהו, זה מה שקרה.
זה לא אמור להיות סיפור מלווה בתמונות? מה פספסתי פה? נראה יותר כמו תמונות שמלוות בסיפור! כל כך הרבה קטעים מיותרים שנראה כאילו נכתבו רק כתירוץ לדחוף עוד כמה תמונות.

תקראו, באמת ספר חמוד.
אני כנראה היתי אוהבת אותו יותר כמה שנים אחורה.

סה"כ נהנתי
אומנם לא הרעיון הכי מקורי אבל עדיין הסופרת הצליחה להעביר אותו בצורה רעננה וסוחפת.

הדבר היחיד שבאמת הפריע לי, ויכול להיות שזה רק עניין של תרגום, הכפלת האותיות(!), זה פשוט שיגע אותי.
כל ה"בטחחח" והשימוש הבלתי פוסק ב"לאאא". יש דרכים אחרות ומגוונות יותר להעביר צניות.

אז כתוב בגב הספר משפט שנקרא כאזהרה- יש אנשים שאוהבים את בוקובסקי ויש ששונאים, אין אמצע.

לי דעתי בוקובסקי הוא שמוק ממורמר שלפעמים מתפלקות לו כמה יציאות מצחיקות.
מתאים לקריאה בשירותים אלא אם עצבים עושים לכם עצירות.