ביקורת ספרותית על נוסעת ללא מלווה - הולגר מונק ומיה קריגר #1 מאת סמואל ביורק
ספר בסדר

---

אני אתחיל מהדבר שהכי הטריד אותי במהלך קריאת הספר. טוב, לא יודעת אם "הכי", אבל היה מטריד למדי פה ושם בזמן הקריאה: נניח שאת שוטרת בדימוס עם סיפור רקע טראגי ונטייה להתאבדות, ולא רק נטייה אלא גם תוכנית אופרטיבית. ונניח שעמיתך למשטרה הגיע אלייך, לבית המבודד שבו שהית באובדן חושים ועילפון פרמקולוגי בהמתנה לתאריך הסמלי שבו תכננת לקחת את נפשך בכפך, והוא שלף אותך משם לטובת חקירה שגם הסכמת שהיא חשובה ולכן נעתרת לבוא איתו, אבל זה לא שזנחת את התוכניות המקוריות. בהנחה שכל זה קורה, ואז במהלך החקירה הרעים תופסים אותך ומאיימים על חייך, אז לפחות לכאורה את אמורה לקבל אותם בזרועות פתוחות, כי ממילא תכננת למות והם חוסכים לך את כל המאמץ והטרחה הכרוכים בכך. לא?

ועכשיו מהתחלה. זה ספר, ואולי כמו שרומזת הכותרת כאן באתר, סדרת ספרים שזה הספר הראשון מביניהם, ששייכים לסוגת ספרי המתח הבלשיים, ולמעשה לתת הסוגה הפופולרית בישראל ומתרחשת במרחביה הקופאים והקודרים של אחת ממדינות הרווחה הסקנדינביות. במקרה הזה מדובר במעצמת הנפט נורווגיה, ואנחנו במשטרת אוסלו. להבדיל מרוב הגירסאות של הז'אנר אין כאן בלש בודד, וגם לא תחנת משטרה שלמה, אלא זוג בלשים - הוא והיא. לא נשואים חלילה, ולפחות בינתיים גם לא בצפי לאיזו שהיא אינטראקציה רומנטית ביניהם, רק צוות של שניים שעובדים טוב זה עם זו. הולגר מונק הוא המבוגר יותר, בשנות החמישים לחייו, אב לבת, סב לנכדה, אוהב חידות מתמטיות ומתעב טכנולוגיה וחוץ מזה לא כל כך ברור מה האופי שלו. מיה קריגר היא חוקרת צעירה וחדה שחיה עם הזיכרון של ההתאבדות של סיגריד אחותה התאומה. כמו כן כוח העל של מיה הוא עבודה אינטואטיבית ובחינת התמונה הכללית בדרך שהיא מתקשה להסביר לאחרים.

מונק מזמן את מיה לפתרון תעלומה שבה נמצאו שתי ילדות מתות במקומות שונים אבל בצורה דומה, נקיות ומסודרות, עם תיק לבית ספר למרות שהן רק עולות לכיתה א', ועם שמלה שהיא כמו שמלת בובה, רק גדולה יותר. מטבע הדברים זה מפחיד מאוד את כולם, הולגר נקרא לתפקיד וסוחב את מיה האובדנית איתו, וגם את שאר הסגל של מחלקת החקירות במשטרה, כולל חנון מופנם בשם גבריאל שגילו אותו בגלל שהוא ענה נכון על חידה באינטרנט, ומסתבר שהוא עוזר לחקירה לא מעט. החקירה מזדחלת ומתערבבת, עם המון דברים שלא מתאימים לתמונה הכוללת, עם הרבה סיפורי צד שאמנם חינניים בעיני אבל קצת מערפלים את העלילה ומוסיפים שמות, עם המון שמות נורווגים מבלבלים, ועם כת דתית מחורפנת ובית אבות שלם שתורם להם כסף. הרעים אמנם רעים, ואפילו מתוחכמים, אבל עד גבול מסויים. בשלב כלשהו נמאס להם להיות רעים או לחשוב על המזימה עד הסוף וזה מה שמשחיל אנשים בעד החורים ומאפשר להם לברוח. קצת לא ברור, הרבה לא אמין, ובסופו של דבר ספר די בינוני שאמנם יש בו מתח, אבל אין בו שום תחושת הקלה עם הפיתרון הקלוש בסוף.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על נוסעת ללא מלווה - הולגר מונק ומיה קריגר #1