• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

הביקורת של pen

תמונה של pen
כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

הביקורת של pen

תמונה של pen
הוצאה לאור:הספריה החדשה
שנת הוצאה:2001
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מורי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 15 שנים

“הזוג בנקס חי לו במושבה הבינלאומית של שנחאי בשנות העשרים של המאה הקודמת. הבעל הוא עובד חברה בריטית שע”

6/6
ביקורות על כשהיינו יתומים
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

כרגע סיימתי לקרא. בחרתי בספר בגלל שנהניתי כ"כ מ"שארית היום"ורציתי להכיר את אישיגורו יותר טוב. מה אגיד? "כשהיינו יתומים" זה משהו שונה . הספר כתוב באופן שמזכיר "בלש" אך נושאי הבילוש השונים לא מפורטים. עניין אחד אחריו בולש גיבורנו בכל זאת ברור ולמרות שהתאורים מדויקים וראליסטיים, מחשבותיו של הבלש ופעולותיו הזויות לגמרי עד שנדמה שהכל קורה בחלומו של אדם מוטרד מאד. איכשהו סוף הספר סוגר קצוות אך בכל זאת לא מספיק כדי לצאת מהתחושה הסוראליסטית. הבלש המהולל הכ"כ בריטי כמו בונד או שרלוק הוא כאן כמו בלון שהאויר יוצא ממנו לאט. הספר הכריח אותי להמשיך ולחשוב "מה בעצם היה לנו כאן"?מי שאין לו רשימת קריאה ארוכה שממתינה לו ורוצה להתנסות בספר לא שיגרתי שילך על זה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של choulaw
choulaw
תמונה של מושמוש
מושמוש
תמונה של naya
naya
3קוראים|גיל ממוצע37|67%נשים

על המבקרת

תמונה של pen

pen

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
195 ביקורות•6 נבחרות•1,240 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של pen
pen
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות195
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבלה1,240
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת144ספרות מקורית27מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של pen

אבא בן סבתא דינה

אבא בן סבתא דינה

יוסף בר יוסף

בעייני ספר מצין! ממליצה לקרא את מה שנכתב על הכריכה מאחור, אני לא יכולתי לכתוב את זה יותר טוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•pen
תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת

תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת

יניב איצקוביץ'

ספר הרפתקאות הזוי מרתק, שונה בשל בחירת המקומות והגיבורים מפתיע מצחיק לפעמים. נהניתי לקרא בו למרות קטעים של "חפירה" שדילגתי עליהם. עצם הדילוג על דפים בספר לא הפריע לי להבין ואפילו להתפעל בהמשך הקריאה. יניב איצקוביץ' בחר את גיבוריו מתוך העיירה היהודית ברוסיה הלבנה.גיבורה ראשית, אישה נשואה ואם שחיה בכפר מעורב עם כפריים רוסיים.אוהבת את משפחתה ואיכפתית, ומתוך רצון לגאול את אחותה מעגינותה ודכאונה יוצאת למסע מסוכן עם רוח קרבית למצא את הבעל הסורר ולהשיג ממנו גט.אישה זו, פאני שמה, הייתה גם אלופה בסכין שחיטה כשרה קטנה שקבלה מתנה מאביה שהיה שוחט במקצועו. פאני לא היססה להשתמש בסכין להגנתה מה שהביא עליה ועל מלוויה את הבולשת והצבא שגם ביניהם היה ניגוד עניינים. אלה בורחים ואלה רודפים "ניסים ונפלאות". רוב הגברים הם חדלי אישים אבל פאני ממוקדת המטרתה ולא מפחדת מכלום. הסכין הקטנה תחת שמלתה הצילה חיים וסבכה אותם.לא יכולתי שלא לחשוב על הספר "רצות עם זאבים"של ק.פ. אסטס כי פאני מתוארת כבעלת עיני זאב והיא לא מהססת לחשוף את שיניה, ובמקרה זה את סכינה הקטן שהוא טבעי לה כחלק מגופה ולהגן על הלהקה שלה. אחותה, אגב, תוארה באחת הסצנות כטורפת בשר נא. הספר מותיר אחריו שובל של מחשבות, תובנות והנאה. מומלץ.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•pen
תודעתו של זנו

תודעתו של זנו

אִיטַלוֹ סבֶבוֹ

לקח זמן, קראתי לאט אבל לא ויתרתי וסיימתי. ישנה ביקורת טובה של סוריקטה כאן באתר אין ממש צורך לחזור על הדברים. אומר רק ששמחתי לראות שיש מהדורה חדשה מקווה שהפונט גדול יותר ונוח יותר לקריאה. הספר מעמיק לנפשו למניעי חיו של סבבו ואני התחברתי ליחסו לפסיכואנליזה אותה תפיסה שאדם מעצם היותו, חולה ומכל מה שיעשה, יחלום, או יגיד ניתן להוכיח זאת. ואכן ה"מחלה" המדומה או האמיתית היא הציר שסביבו נע סיפורו של ההיפוכונדר המשועמם שעל חיו נסב הסיפור. יש לא מעט הומור ביקורתי על אותו חולה מדומה שמצבו החברתי והכלכלי מנע ממנו כל התמודדות קיומית אמיתית וכך הגיע למצב שעיסוקו העיקרי הוא נסיונות הבראה ממחלתותיו המדומות
ומחולשות האופי שלו. לשוא הוא מנסה להפסיק לעשן כשבעצם אין לו ממש ענין בזה. או הצורך הכרוני לבגוד באשתו כדי לחזק את הקשר שלו איתה. יש כאן מבט ציני או הומוריסטי, תלוי בקורא, על בורגנות דקדנטית שסופה הגיע במלחמת עולם שניה. הספר עדין רלוונטי ומכיוון שהוא גם כתוב באופן משכנע אני ממליצה, למי שעדין לא קרא, להכניסו לרשימה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•pen
האי

האי

ג'אני סטופריץ

שוב שלפתי מספריתי ספר שעלילתו קורת על אי, ללא כוונה מודעת, אבל אי אפשר להתעלם מזה. היות האדם אי זה רעיון שלא מעט דנו בו ובכל זאת כל אי ויחודו. בנובלה הזאת, המקסימה בעוצמתה, אור השמש הבוהק, המסנוור, החום הקשה מדגיש על רקע הצללים הכהים את קווי הריקמה העדינים והמדויקים של הנפש. אבא חזק וחסון בזכרונו של בנו חוזר לאי ילדותו שאהב כדי להפרד לפני מותו מסרטן סופני. הבן השבחיו הרחיק מהאי לקרירות ההריםלווה את אביו ונמצא בפחד וחרדה כמעט פאניקה ממצבו של אבייו. גם כאן האב הגוסס מחנק נישאר שלו וחסון לעומת חולשתו של הבן.מעין מענה לניגודי האור והצל החדים של האי. "האי" הזה, הוא מעשה אומנות מושלם לא כדאי לפספס.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
ארכיפלג הכלב

ארכיפלג הכלב

פיליפ קלודל

כל הרעות החולות של האנושות, טבע האדם, מרוכזות בסלט קצוץ דק. הכתיבה הזורמת וקצת מתח עוזרים לבלוע את כל מה שמשתקף במראה שפ. קלודל מציב לפנינו. הסלט מכיל בורות, ציניות, איבוד ערכים בסיסיים של כבוד לאדם ולטבע, אכזריות, פחד, שקרים, תאוות בצע וכמובן המחירים שכולם משלמים. לא קל, אבל עכשוי באותה מידה שעתיק.למי שלא מסתפק בעיתונות ובפייס שמלאים בכל זה הרי לכם תמצית מרוכזת שלא פוסחת על כלום.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
האי של נשות הים

האי של נשות הים

ליסה סי

ספר מעניין ומרתק. רומן הסטורי המספר את סיפורן של נשים מיוחדות חזקות שידעו להעצים עצמן החברה שבה לגברים יש פריוילגיות. הן פרנסו את משפחותיהן בדרך יחודית שהקנתה להן כח פיזי ויכולות מייוחדות, ניהלו עצמן ובנו היררכיה מנהיגותית נשית שהסתמכה על כישורים וותק. הנושא לכשעצמו מאלף אך הספר מגולל גם סגה משפחתית אנושית מאד ורגישה לצד התמורות בהסטוריה של קוריאה. תמורות שהביאו המלחמות והמאבקים בין החבירה לקומוניזם לבין ההשפעה האמריקאית. וכמו שקורה תמיד, סבלם של אנשים שנשחקים בתווך. זהו גם סיפור על ידידות נפפש ומה שקורה לה כשגושים טקטונים של מזרח ומערב מתנגשים. הספר כתוב ברגישות אמינה המעוררת הזדהות. כדאי לקרא.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
בנפש חסרה

בנפש חסרה

ריצ'רד פלנגן

אתחיל בזה שהשם של הספר באנגלית מוצלח הרבה יותר."Wanthng" "בנפש חסרה" נשמע לי מוזר ולא ברור. השם באנגלית משמעו רוצה, ליקוי,חסר, קולע לתוכן שנכתב באופן שהימם אותי. חסר כ"כ עמוק באהבה ומגע אנושי חומל וכבלים של אמונות ודעות שיצרו מצבים בלתי אפשריים לקיומה של שמחה בחיים ותחושת חופש. הכל יצא מעוות. החזק כופה את רצונו על החלש באכזריות בלתי נתפשת מתוך אמונה שזה מה שיביא את האושר לכולם,שזו הדרך לזכות באהבת אדם ואלוהים שזה מה שראוי לעשות. הספר בנוי משתי עלילות. אחת בראשית ההתישבות האמפריליסטית של האנגלים באוסטרליה ובנסיונות האכזריים לדכא ולאלף את הילידים האבוריז'ינים. אישה חשוכת בנים מהאצולה הבריטית שבעלה נשלח למשול באי ואן דיאמן מתאהבת בילדה אבוריג'ינית קטנה ומאמצת אותה. רצונה האמיתי היה לזכות בילד באהבתה של הילדה ולאהוב אותה, אבל אותם כבלים חברתיים ותודעתיים לא מאפשרים לה לקיים את רצונה הטבעי האמיתי והיא מסווה אותם בתואנת ניסוי חברתי ל"ביות" הילדה ניסוי שהסתיים בטרגדיה איומה לאם לילדה ולאב. במקביל מספר ריצ'רד פלניגן את סיפור חיו האישיים של הסופר צ'רלס דיקנס באנגליה.(החיבור בין שני הסיפורים שאוב עד כמה שהבנתי מדמיונו של הסופר אך רוב הפרטים מתאימים לביוגרפיה של דיקנס). גם בסיפור הזה כמיהה לאהבה כבלים, סבל ואכזבה. בספר מובעת הדעה שהפרא נבדל מאיש תרבות בזה שאינו משתלט על על תשוקותיו שהוא אמפולסיבי. פלניגן שואל בספר "האמנם"? והאם הנסיון ל"תרבת" את הפראים הוא נחוץ ומועיל להם לפרא ולמי שמחשיב עצמו תרבותי.
הספר כתוב חזק ונוקב וללא רחמים. כשסיימתי לקרא הרגשתי בברור את הטלטלה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
וזרח השמש [מהדרות 2006]

וזרח השמש [מהדרות 2006]

ארנסט המינגוויי

אני כותבת את הביקורת זמן מה אחרי שסימתי לקרא את הספר. יש משהו בכתיבה של המינגווי שמקשה עלי לזנוח את ספריו גם אם הם מעלים אצלי תגובה רגשית או מחשבתית לא נעימה לפעמים.שכרי בא עם סיום הקריאה והשובל האיכותי שנמשך אחריה. אז איך מתארים תחושות של ריק, אובדן ובזבוז שבאים אחרי מלחמה איומה כמו מלח"ע 1? המינגווי מתמודד עם זה באופן מרשים בעזרתם של חבורת שתיינים צינית, לא פעם אכזרית שלא יודעת לזנוח דיעות קדומות שלא יודעת את נפשה ולא הגיעה לשום תובנות חיוביות. אין להם מטרות מוגדרות הם פשוט נסחפים מפה לשם שורפים את כספם וזמנם בנסיון ליצור רעש ומחיצה בפני חשבון נפש אמיתי. גם אלה, אומר המינגווי הם קורבנות אבודים של מלחמה.במיוחד כי לא ידעו לעשות "לימונדה".המינגווי עצמו, אם אני טועה, היה לכוד במידה כזו או אחרת באותו סחרור. היחידי שפעל היה דווקא מתאגרף יהודי הזכה ליחס מבזה מהחבורה. הוא היה זה שהכניס סנוקרת בפניו של אחד ואח"כ עזב. ראיתי בזה תגובה חיובית שלא ניערה את החבורה ממצבה התודעתי העגום והזחוח. אותו בחור גם היה היחידי שהתקשה להנות במלחמת השוורים וזכה בשל כך לתגובות משפילות כי היכולת להנות מרצח הפרים ומדם היה כמעט ערך עליון שככל שאתה מביע יותר בקיאות והנאה אתה זוכה ליותר תגובות חיוביות בחבורה הזאת.נראה כאילו המנגווי משקף מצב שלא משאיר הרבה תקוות שיש מי שיעשה הכל למנוע את המלחמה הבאה.לא יודעת אם לזה התכוון המינגווי אבל זה לא משנה לי אני מתפעלת מיכולת הכתיבה שלו מהבנתו הדקה ברגשות אנושיים ויכולתו לבטא אותם.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
סלסטינו לפני השחר

סלסטינו לפני השחר

רֶיְנַלְדוֹ אָרֵנָס

לספר "סלסטינו לפני השחר" אין סוגה מוגדרת שאליה אפשר לשייך אותו, כי הוא רצף או זרימה של מחשבות, רגשות וחלומות המתארים מציאות קשה מאד של עוני,רעב,אלימות טרוף ויאוש
אך גם כמיהה לאהבה ולחמלה בתוך המשפחה. כל הספר כתוב מנקודת מבטו של ילד שחלומותיו ודמיונו מתערבבים עם פנטסיה קסומה שבה מכשפות, שדונים, הטבע ובעלי חיים, (פעמים רבות מהסוג שבד"כ מרתיע, כמו צרעות תיקנים לתאות וכד')וכן בני דודיו המתים. כל אלה באים לעזרתו של הילד ששמו לא ידוע אבל יש לו אחיין/כפיל בשם סלסטינו. סלסטינו זה אין לדעת מיהו, היה או לא היה, אך כמו הילד הוא נרדף וחווה אלימות במשפחה אך לא כואב אותה יש לו יכולות השתנות שלילד אין. הילד אוהב אותו כאילו היה אחיו התאום ולפעמים נדמה שהוא מחיה אותו מתוך טראומת מותו, קשה לדעת בבירור. הסיבה שלא נטשתי את הספר היא שלמרות כל מה שכתבתי ואין ממש עלילה, הוא נוגע ללב מפתיע ביכולתו לעורר הזדהות עם הרגשות העמוקים והכמוסים ביותר. ומבעד לכל הצעיפים הוא כ"כ אנושי. אולי הוא מתחבר באיזה אופן לתת מודע אוניברסלי. קטעים בספר כתובים כשירה ממש. הספר עוסק הרבה במוות ובקשר שלא ניתן לפרום, עם החיים. מי שיקרא קצת על הסופר וקורותיו לא יתקשה למצא חיבורים והקשרים למה שכתב. הספר מפעים ואני ממליצה לנסות גם למי שכל מה שכתבתי לא נראה לו/לה יש מצב שתופתעו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen

ביקורות נוספות על "כשהיינו יתומים"

כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

#
כריסטופר בנקס, גיבור הספר, מספר את עלילותיו, במיוחד מה שקרה כשהיה בן כ-8 כשאביו היה עובד של חברה בריטית בשנחאי ואמו – בשעות בהן לא היתה אמו הנערצת והיפה - לוחמת לזכויות מקופחים סינים, שהפכו מכורים לאופיום (שהבריטים איזנו באמצעותו את הגרעון המסחרי שהיה להם מול סין.) המשפחה גרה בבית של החברה בשנחאי, לכריסטופר היה חבר יפני שהתגורר עם הוריו בבית הסמוך ועולמו נראה לו פשוט מושלם. זה מה שהיה כאשר הוריו נעלמו. קודם אביו ואחר כך אמו.

הסיפור הזה מסופר בגוף ראשון, 25 שנה אחרי אותה תקופה. כריסטופר, שעבר לאנגליה וחי בה כיתום (לא חריג בכלל באנגליה של אותם ימים, בה רוב הילדים מהמעמד הזה – אם היו להם הורים ואם לאו – חיו כמו יתומים בפנימיות ונפגשו עם הוריהם לעתים לא קרובות מדי.) כריסטופר הפך בבגרותו לחלום הילדות של עצמו - בלש מפורסם. הוא מגיע לשנחאי לראשונה מאז ילדותו, בזמן מלחמת יפן-סין כדי לפתור מקרה פשע. ונשאב לאיטו לסיבה בגללה הפך בלש – לחיפוש אחרי הוריו – שהיה אובססייה שלו, שהוא אפילו לא ידע עליה.

אישיגורו בשבילי זה "שארית היום". ספר פרטני, שאחז בי בכבלי קסם. ראיתי מזמן את "לעולם אל תתן לי ללכת" סרט שנעשה על פי סיפור שלו, גם הוא סיפור פרטני, גם הוא אומר דברים לא טריוויאליים על החברה בה אנו חיים.
הספר הזה לא הלהיב אותי כלל. אפשר היה להבחין בניצוצות של הצלילות המיוחדת לסופר אבל הם היו מעטים ודהויים. חכיתי לקסם שלא הגיע. התובנות בספר בנליות וצפויות [אם הוריך נעלמים בגיל 8 הם משאירים בור שלעולם לא ייסגר? בחייך, אישיגורו, מה עוד חדש?] גם התרגום של ויזלטיר העיק עלי. זה לא ספר גרוע, אל תטעו, אבל אישיגורו יכול יותר, כמו שנהגה להגיד המורה שלי ושלכם. מסתבר שלכל אחד מגיע לנוח על זרי דפנה, לפעמים. גם לאישיגורו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•yaelhar
כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

השחיתות הסינית, הציניות האירופאית והאכזריות היפנית פורצות במחול השדים המזוויע של שנות ה-30 מבשרות הרע. זהו מחול שכולא בתוכו את כריסטופר בנקס, בלש שאינו מסוגל להניח לזכרונות ילדותו המכאיבים - היעלמות הוריו וידידותו עם אקירה היפני - ולהתקדם אל חיים של תקווה, עם אישה ובת מאומצת אהובים. בעיניי זהו קסם של ספר, פרח שליו ויוצא דופן בין ערוגות של מתח יבשושי ושטחי. כתיבתו כיומן והמבט התמידי לאחור (הרחק הרחק לאחור), משרים נינוחות שאין כדוגמתה בעולם הספרים, לא כל שכן בעולם ספרי המתח. ועדיין, זהו ספר בלשי, אם כי ביזארי במהותו, מן השורה הראשונה. בהחלט מעורר חשק לקרוא ספרים נוספים של זוכה פרס הנובל לספרות, ומטעים לחלוטין את הסיבה לזכייתו. ולא למותר להוסיף, שיש בספר הזה תועלת של פתיחת צוהר לעולם שכמותו לא הכרנו. מזרח אסיה, בשנים שטרמו את מלחמת העולם השנייה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אבק ספרים
כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

אני לא מחשיב את עצמי בתור בנאדם שנוטר טינה , ובטח שלא גזען . אין לי גם איזה כעסים על היפנים , אפילו שביננו, זה לא עסק שהם היו לטובת הגרמנים אז. אבל זה בסדר היום, למה כולנו קוסמופוליטים ואפילו קצת הצטערתי כשפול התמנון תקע אותם בחצי גמר. אבל באלוהים היפני הזה עשה דאחקה מחורבנת עם העלילה פה. כאילו מה , מילא שאתה כותב תחת השפעת סמים , אבל למה לכתוב כשאתה בגמילה? תן לעצמך לעבור את הדודא קודם , אחי.
'באין נחמה', אמרתי סבבה , נותן לך כבוד על זה שאתה מכניס פלאשבקים של ל.ס.ד לסיפור .אבל מה, אותו טריק שוב?
אחשלו זה לא בסדר. רוב הספר חפירת על. גשש בלש שלוקח שמחפש את ההורים שלו על רקע מלחמות האופיום של יפו. עלילה עמוקה יותר אפשר למצוא בפרדס של אבו-סיף ,ביחד עם ג'ארס . כבר בעמוד השמונים הייתי חייב אינפוזייה של 'נשות הטייסים' ואני עוד מסוג האנשים שהורידו את בית האצילים בגיל 12, בחיי. ועוד איזה 'מאחורה של הספר' פרגנו לו.
עדיף ללכת לים

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יובל
כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

גם אני התקשיתי ליהנות מהספר, היתה טרחנות רבה על אינספור פרטים קטנים וזה היה מעין בילד-אפ ללא הצדקה.
הצד החיובי היה בהיכרות עם הסיפור המחליא של האנגלים עם סין. בתאוותם לשליטה ולרווחים כספיים ייבאו האנגלים כמויות אדירות של אופיום מהודו לסין, וגרמו להתמכרות אחוז ניכר מהאוכלוסיה. לכך היו תוצאות הרסניות על החברה ועל הכלכלה הסינית.

לפני 7 שנים•בערך מוחלט
כשהיינו יתומים

כשהיינו יתומים

קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

הזוג בנקס חי לו במושבה הבינלאומית של שנחאי בשנות העשרים של המאה הקודמת. הבעל הוא עובד חברה בריטית שעסקיה אינם כל כך ישרים, עד כדי פגיעה בעם הסיני. לזוג ילד כבן 10. יום אחד נעלם האב וזמן קצר לאחר מכן האם. עובד חברה אחר, ה"דוד" פיליפ מסייע להביא את הילד כריסטופר לדודתו באנגליה.



כריסטופר מתחנך באנגליה, חינוכו, גידולו וצרכיו ממומנים ומשולמים והוא גדל להיות בלש מפורסם ומוכר ברחבי אנגליה. ב-1937 חוזר כריסטופר לשנחאי כדי לאתר את הוריו. עד כאן עובר לו שליש מהספר בסגנון שהקנה לאישיגורו את תהילתו בספר שארית היום. שאר הספר נופל לתהום הזויה לגמרי. כריסטופר בנקס מגיע למושבה הבינלאומית בשנחאי כדי למנוע את הרוע המתפשט בעולם במלחמה של היפנים כנגד הסינים. זו השליחות הרשמית. כריסטופר מתקבל כאדם מפורסם וידוע במושבה הבינלאומית ורבים מתגייסים לסייע לו באיתור הוריו, איצטדיון מוכשר לשם חגיגות מציאת ההורים וכך הלאה. אין רגע דל בהזיה. זו, למרבה הצער, גם החולשה הגדולה של הספר, כשהפרטי מתערבב עם הלאומי, הילדות עם הבגרות, הצורך הפרטי עם הרעות והחברות. חוסר ההיגיון ניבט מכל פינה, בנקס הבלש עובר באזורים מוכי הפגזות ומוות כשמטרתו למצוא את הוריו שני עשורים ויותר לאחר שנעלמו וכלל לא ברור אם לכל זה יש תקווה. את הסוף אני מותיר מעורפל מחמת הספוילרים. סיפור בלשי זה לא.



מי שקרא את שארית היום, המופתי לגמרי, יחוש שהוא מגיע לספר הזה כספר שצריך לסמן |V| (צלו"י) לספר נוסף של הגאון מחבר שארית היום. במשך הקריאה מתברר שזה ספר של עשרים עמודים אחרונים (עע"א). זהו ספר טוב בהרבה מהספר החיוור והמתסכל, שלא לומר, המיותר, נוף גבעות חיוור. אם מזה נשמעת המלצה לקרוא ספר זה, אזי הדברים אינם חד משמעיים. הספר זכה בפרס בוקר וכרגיל בספרים זוכי פרסים מיד יש כאלה הנשבעים בצדקת הפרס ואחרים הרואים כל ליקוי אפשרי בספר. אני מעדיף להיות במחנה הנייטרלי: הספר ראוי לקריאה ולו בזכות היותו כתוב ע"י אותו אחד שחיבר את שארית היום. שניהם, אחרי הכל, ספרים "בריטיים" של מחבר יפני החי בבריטניה.



התרגום הוא של מאיר וילטיר ולמרות שבהתחלה יש תחושה של תרגום הדוק, המתאים למקור בריטי, בהמשך יש תחושה של נוקשות מסויימת, כאילו קוראים "תרגום". לרוב תחושה זו לא נעימה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מורי