ביקורת ספרותית על אופק אבוד - הסדרה הקטנה # מאת ג'יימס הילטון
ספר טוב

---

הספר אופק אבוד יצא בשנת 1933, כשמלחמת העולם הראשונה הסתיימה רק אתמול במונחים היסטוריים, והיא עדיין חיה ובועטת בזיכרון של האנושות ושל האנשים שהשתתפו בה, ואילו מלחמת העולם השניה אורבת כדוב שכול ממש מעבר לפינה. במפנה הזמנים הללו כותב הילטון רומן קצר שיצא לאור בספר כיס עם כריכה רכה, מה שאולי מיצב אותו, למרות ההצלחה העצומה, כספר לא מספיק רציני.

העלילה עצמה פשוטה: מטוס בריטי נחטף ב–1931 מאפגניסטאן ובו ארבעה מערביים, שלושה גברים ואישה אחת. קונויי ומאליסון, עובדי הקונסוליה הבריטית, אזרח אמריקאי עם זהות מפוקפקת, ורוברטה, אישה מיסיונרית. קונויי הדמות המרכזית, הוא אדם מיוחד עם אישיות מיוחדת, כריזמטית ומושכת, והוא מפליטי המלחמה ההיא, ויש לכך השפעה גדולה על אישיותו ועל הסיפור. לאחר נחיתת המטוס, או יותר נכון התרסקותו, ברמה הטיבטית העצומה הם מגיעים למנזר שנקרא "שנגרי־לה" שנמצא בעמק מבודד ומנותק מהציוויליזציה בלב הרי ההימלאיה. מנותק רק במידה, משום שהם מגלים שהמנזר המבודד והקסום מאובזר ברמה גבוהה ומשביעת רצון, ונמצאות בו שכיות חמדה ואוצרות תרבות מערביים כמו ספרייה ענקית המעודכנת עד לספר "במערב אין כל חדש" שיצא ממש כמה שנים קודם, כלי נגינה מערביים ויצירות מוזיקליות. בחציו הראשון הסיפור מתקדם במתינות וסביב המנזר, הנזירים, והמקום נתווה דוק של מסתורין ואפילו מידה מסוימת של מתח ותעלומה. מהמחצית השניה של הספר הקצב עולה מעט, והמסווה מתחיל להיחשף לאיטו, כשמאחריו נגלה עולם מופלא, קסום ומעורר מחשבה.

למעשה ניתן להכניס את הספר הזה למגרות של סיפורי האוטופיה, כאשר כאן תרבות המזרח במוקד, אבל יש גם שילוב של התרבות המערבית, שלמנזר אמור להיות תפקיד מסוים בשימורה, אבל לא ארחיב מעבר לכך כדי לא לקלקל. במאמר מוסגר אומר שהוא מתכתב, ביודעין או שלא ביודעין, עם פרק מסוים ממסעי גוליבר, אך גם כאן לא אפרט כדי לא לקלקל.

המארח במנזר מסביר את הפילוסופיה של המסדר באופן הבא: "הייתי אומר שהאמונה השלטת בינינו היא זו של מתינות. אנחנו משרישים את המידה הטובה של הימנעות מהפרזה על כל היבטיה". אפשר לומר שגם הספר הזה הוא מתון, יש בו משיכה לקסם הבודהיסטי, אבל גם ביקורת, וגם שילוב עם אמונות אחרות. אין בו מתח קצבי או הירואיקה, אבל יש בו נוף עוצר נשימה, מיסטיקה ורוחניות, והוא עוסק בשאלות של הסתגרות אל מול החיים במרוצתם, במשאלה המערבית וברצון לברוח מהמתח, המהירות והמרוצה של החיים אל עולם שליו ונטול מתחים. הילטון גם שתל בו נבואה מצמררת שלא בטוח שהוא הבין עד כמה היא תהיה נכונה, וגם אם לא הייתי מכנה אותו "קלאסיקה מודרנית" כהצהרת המו"ל בכריכה, דומה שהספר עומד בכבוד במבחן הזמן, ואין זה דבר של מה בכך.

בכריכה נאמר שהספר עובד לקולנוע פעמיים, אני לא שמעתי עליו, וגם כאן אין עליו שום סקירה. למעשה נתקלתי בו במקרה בספריה המקומית, ולקחתי אותו כסוג של הימור מושכל. לא הייתי אומר שהוא יצירת מופת, אבל הוא ספרון חביב ומעורר מחשבה, ומספק רגעי קריאה מהנים ומעוררי מחשבה.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על אופק אבוד - הסדרה הקטנה #