“# מיסטר צ'יפס הוא שמו המקוצר (בחיבה) של מורה בבית ספר פרטי, באנגליה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ברוקפילד אינו מוסד מהשורה הראשונה, כמו הארו או איטון, אבל עדיין מספק די והותר ניחוח אריסטוקרטי כדי שהורים ממוצא מכובד (אם כי לא מהמעלה הראשונה, חשוב להדגיש) ישלחו אליו את ילדיהם. וילדיהם ישלחו אליו את ילדיהם. ואלה את ילדיהם... אם תהיתם איך נוצרת מסורת. צ'יפס הנ"ל הוא מורה ללימודים קלאסיים שה”

“הספר אופק אבוד יצא בשנת 1933, כשמלחמת העולם הראשונה הסתיימה רק אתמול במונחים היסטוריים, והיא עדיין חיה ובועטת בזיכרון של האנושות ושל האנשים שהשתתפו בה, ואילו מלחמת העולם השניה אורבת כדוב שכול ממש מעבר לפינה. במפנה הזמנים הללו כותב הילטון רומן קצר שיצא לאור בספר כיס עם כריכה רכה, מה שאולי מיצב אותו, למרות ההצלחה העצומה, כספר לא מספיק רציני. העלילה עצמה פשוטה: מטוס בריטי נחטף ב–1931 מאפגניסטאן וב”

“הקפלה הססטינית כמשל למורה שלי למרות שחלפו שנים רבות, אני זוכר בבהירות אירוע אחד מבית הספר היסודי. הגשתי למורה שלי חיבור על סתיו אפרורי, שהיה כתוב בדף מקומט, באותיות לא קריאות, ועם שגיאות כתיב. מה שנראה ממבט ראשון עגום ומדכא, עורר את סקרנותה, והיא חשבה, שיש משהו רגיש בחיבור, המעיד על יכולת חבויה. היא הפצירה בי להקריא את החיבור במסדר הבוקר, מול מאות תלמידים, אירוע שהעניק לי את ביטחוני העצמי והיוו”

“# מיסטר צ'יפס הוא שמו המקוצר (בחיבה) של מורה בבית ספר פרטי, באנגליה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ברוקפילד אינו מוסד מהשורה הראשונה, כמו הארו או איטון, אבל עדיין מספק די והותר ניחוח אריסטוקרטי כדי שהורים ממוצא מכובד (אם כי לא מהמעלה הראשונה, חשוב להדגיש) ישלחו אליו את ילדיהם. וילדיהם ישלחו אליו את ילדיהם. ואלה את ילדיהם... אם תהיתם איך נוצרת מסורת. צ'יפס הנ"ל הוא מורה ללימודים קלאסיים שה”

“הספר אופק אבוד יצא בשנת 1933, כשמלחמת העולם הראשונה הסתיימה רק אתמול במונחים היסטוריים, והיא עדיין חיה ובועטת בזיכרון של האנושות ושל האנשים שהשתתפו בה, ואילו מלחמת העולם השניה אורבת כדוב שכול ממש מעבר לפינה. במפנה הזמנים הללו כותב הילטון רומן קצר שיצא לאור בספר כיס עם כריכה רכה, מה שאולי מיצב אותו, למרות ההצלחה העצומה, כספר לא מספיק רציני. העלילה עצמה פשוטה: מטוס בריטי נחטף ב–1931 מאפגניסטאן וב”

“הקפלה הססטינית כמשל למורה שלי למרות שחלפו שנים רבות, אני זוכר בבהירות אירוע אחד מבית הספר היסודי. הגשתי למורה שלי חיבור על סתיו אפרורי, שהיה כתוב בדף מקומט, באותיות לא קריאות, ועם שגיאות כתיב. מה שנראה ממבט ראשון עגום ומדכא, עורר את סקרנותה, והיא חשבה, שיש משהו רגיש בחיבור, המעיד על יכולת חבויה. היא הפצירה בי להקריא את החיבור במסדר הבוקר, מול מאות תלמידים, אירוע שהעניק לי את ביטחוני העצמי והיוו”