ביקורת ספרותית על אירית מאת דניאל גלרי
ספר בסדר

---

אירית -האהבה / טינה - של רני.
רני מספר בגוף ממבטו ובגוף ראשון את סיפור שנות העשרים שלו.
הוא התחיל קצת הפוך - השתחרר מהצבא והתחתן עם אירית, חברתו הרקדנית האמביציוזית, הם עוברים להתגורר בברן כי אירית התחילה ללמוד שם ריקוד.
כל תקופת הקשר ביניהם מאז הצבא - אירית נהגה לכתוב לרני.
מכתבים. גם כשגרו יחדיו - היא כתבה לו וכתבה.
ורני? רני - קצת אבטחה בשגרירות, קצת באל על, קצת לבטים, קצת איש צעיר בתחילת הדרך.
ומתחילים מתחים.
ואחרי שנה - מתגרשים.
ומחליטים על ניתוק הקשר - שני אנשים צעירים בתחילת החיים - איש/ה לדרכו. דמעות וביי.
אירית נותרת בברן. רני חוזר לארץ - ואז רק מתחיל את חיי האיש הצעיר לפי הסדר, או "לפי הספר" - מתחיל ללמוד (תיאטרון באוניברסיטת תל אביב). דירה עם שני שותפים רוטשילד, נו מה?. מסיבות, חברים, ים. הסרט מציצים? כזה כאילו.

ומגיע מכתב - מאירית (איך הגיעה לכתובת הדואר שלו בדירת השותפים? שאלה טובה. (המכתב קצת מטלטל ומייצר דרמה סטייל הסרט בחינת בגרות, שנות השבעים כזה כאילו)
ואירית אובססיבית ותקועה בקשר וכותבת.

ורני לא יתמיד - יחפש ויחפש את עצמו - הודו, אושו, שמאלה ימינה אחורה קדימה.

סיפור - אהבה, או שנאה, או די כבר שתשחרר שאשתחרר, אובססיה.

וכל כך ישראלי של שנות השבעים. "מציצים", הכי.
ובהמשך חיי הרני משתנים עוד, מתפתלים לכיוונים, לא אפרט. אבל, כן אומר שקראתי אודותיו וגיליתי שהסיפור הוא עליו, סיפור חייו כנראה די במדויק.
מעניין? לא כזה
טוב? אהה ככה.
יאללה בסדר.

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על אירית