"מה את רוצה ממני אירית, הניחי לי, תני לי להמשיך את חיי..." בקשה, משאלה, תחינת חוזרת ונשנית שמבקש רני מאירית, אשתו הראשונה מנשואי בוסר קצרי מועד. הניתוק במציאות התקיים מזמן, אי שם בסוף שנות השבעים, אולם בנפשו, כבול רני אל אירית בכבלי ברזל מהם קשה לו להשתחרר. הקשר הפך לאובססיה. אך האם הוא באמת רוצה? ביד קלה ואחוזת תזזית מוביל הכותב את הקורא אל תוך נבכי נפשו הסוערת של רני, גבר ישראלי צעיר ובשבילי חייו וקורותיו לאורך שלושים שנה מאז אותו בוקר אביבי ברכבת הנוסעת מברן לציריך שבשוויץ. "רכבת שכל תכלית יצירתה לא הייתה אלא זו, לקחת את אירית ורני אל הרב של ציריך, להתגרש". חוויות רבות עוברות אמז על רני. משבר נפשי קשה ואשפוז בעקבות צעד מוזר, מפתיע ומזעזע בו נוקטת אירית, לימודי רפואה באיטליה ובארץ, מלחמת לבנון, בניית קריירה רפואית וברקע, כעננה תמידית, מרחפת לה דמותה של אירית ותחינתו של רני, "הניחי לי... די". אך מנגד עושה רני הכול כדי לשוב ולפגוש את אירית ולו רק עוד פעם אחת, להביט אל תוך עיניה ולמצוא תשובה. מתח רב, נפתולי דמיון ומציאות סוערים שלובים האחד בשני ברקמה עדינה ומיוחדת בספר מרתק וסוחף זה. ספר שקשה להניח מן היד, עד הדף האחרון...
זהו ספרו הראשון של דניאל גלרי (בן-גבריאל), בן ארבעים ושבע, ירושלמי חוזר בתשובה ולאחר עשרים שנה בשאלה, בוגר "הדסים", סטודנט לתואר שני במכון "שכטר", יליד חיפה, מרפא בעיסוק במקצועו, נשוי ואב לששה.
