ביקורת ספרותית על בחדר ההמתנה מאת גיל אלוני

---

ואז אור לבן גדול סימא את עיניי והציף את כולי, זו הייתה תחילתו של הסוף או סוף ההתחלה.

פלוני אלמוני נגדע בדמי ימיו ומוצא עצמו בחדר המתנה, ישוב בספה מול פקיד קבלה שאמור לקדם את מותו. שתי דלתות לפניו, אחת עם דיוקן מלאך עליה והאחרת עם שטן. גן עדן? גיהינום? האם הדברים פשוטים כפי שהם נדמים?

היצירה מתווכת על-ידי מספרים כל-יודעים שמתארים את קורות הגיבור מרגע פטירתו, כסמבול למסלול המצפה לכל אדם. הם שוברים את הקיר הרביעי כדי להדגיש לקורא את עתידו ואת תפקידו בעלילה – אילולא נמשיך בקריאה, הגיבור ימתין לעד בחדר המתנה. בכך מעלה הסופר תהייה פילוסופית (אחת מני רבות) אודות קיום העולם העלילתי בלעדי הקוראים, ביצירה שלעיתים מרגישה כמטאפורה מחוכמת לתהליך הכתיבה, על כל רבדיו, ולסופו.

בהומור ובשפה רהוטה נוגע אלוני בלב ההגות האנושית – החיים, המוות ותכליתם (או היעדרו). מדובר בכתב ההאשמה כנגד המין האנושי ככלל והממסד הדתי בפרט. שפה מייצרת מציאות, כפי שהוא מיטיב לתאר בשלל תובנות לינגוויסטיות.

מיהו הפקיד? כיצד השתרשו האידאות של גן העדן והגיהינום? היכן אלוהים המפורסם?
התזה של המחבר כנגד הדת כפתרון קיומי לחיים ולמוות הייתה מעולה בעיניי. עם זאת, פחות התחברתי לזחיחות המספרים, ונדרש ממני אורך רוח לארס פואטיות ולעלילה שרובה מונולוג.

ספר מעורר מחשבה,
לחובבי ההגות והפילוסופיה.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על בחדר ההמתנה