ביקורת ספרותית על נתניה מאת דרור בורשטיין
ספר בסדר

---

ספוטניק שלי

נתניה של דרור בורשטיין, הוא ספר לא שגרתי, השייך לז'אנר אהוב עליי המשלב מידע אינציקלופדיסטי כרקע אינפורמטיבי לסיפור אישי. קראתי ספר מהז'אנר הזה, את המהגרים של וו.ג. זבאלד, אותו אהבתי מאוד, העוסק בסיפורי הגירה כמסעות ביוגרפיים, כשלצידם כרוניקה המעניקה תחושת זמן. ספר המציע ניסיון מעמיק ומרגש לפענח את הדרך שבה מתהווה הזיכרון האישי שלנו.

ספרו של דרור בורשטיין, נתניה, עוסק בסיפורי ילדותו בנתניה, המשלב את זיכרונותיו מהחוג לאסטרונומיה, בו הוא לקח חלק, וממנו הוא מפתח תובנות לתופעות אסטרונומיות, או טקטוניות, כמו לתנועת נדידת היבשות ומגבש באמצעותן תובנות פילוסופיות, לאופן בו תופעות הטבע הגדלות מגדירות אתנו, או מעניקות לנו חשיבה אסוציאטיבית ופרספקטיבה לחיים. בהחלט רומן מאתגר ושאפתני.

בשעה שקראתי את הספר הזה, חשבתי לעצמי, שאכן התופעות והאירועים האסטרונומים הגדולים הם חלק מכרוניקה גדולה, מעוגני הזיכרונות האישיים שלנו, והדימויים הגדולים באמצעותם אנחנו מגדרים את המרחבים שבהם מתנהלים חיינו הצנועים.

אחד מזיכרונותיי הקדומים ביותר, קשור באירוע אסטרונומי, קרה בשעה שאחותי ואני יצאנו לרחוב, לחזות בספוטניק-החללית הרוסית, הראשונה ששוגרה לחלל. עמוס הילד הבוגר מהרחוב, היה מצויד במשקפת שדה, הביט לשמיים וזעק, הביטו, הנה הספוטניק חוצה את השמיים מעל ומותיר שובל אש.

נתניה, הוא סיפור ילדותו של בורשטיין, במרכזו כתפאורה, עמד מלון אותו ניהל סבו, שראשיתו בתקופת המנדט. הוא הלך וגווע מתפארתו והדרדר אל כיליונו. ברקע גוויעתו, נבנה מלון חדש וגדול, מלון פארק בנתניה, שבתודעה שלנו, קשור לאסון הנורא של האינתיפאדה השנייה (כרוניקה הקשורה למלחמות).

דרך הסיפור של נתניה והחוג לאסטרונומיה בורשטיין, מספר לנו על חולמות גדולים, כמו העובדה שהמלון כנתניה העיר, בקשו להיות אתרי קייט משמעותיים. ואכן למלון יש זיכרונות מאירוח אנשים חשובים, כמו לאה גולדברג, אך גם החמצה גדולה, נתניה לא ממש מזוהה כעיר קייט. פער שקיים בין החולמות שלנו לבין מציאות החיים, בהן האכזבה, הזקנה והנייוון הם חלק מהחיים.

בורשטיין, מנסה לפענח את המחזורים הגדולים של היקום, כמו את תקופת הקרח, בהן היקום שקע לניוון, ביניהם התקיים שגשוג. בורשטיין, ממקד אותנו, למנגנון האנושי של ההרס העצמי, לעובדה שכעת אנחנו באמצעות הטכנולוגיה הורסים את עצמנו. הטכנולוגיה המודרנית, דומה למגדל בבל המקראי, באמצעותו אנחנו מנסים להגיע לשמיים, אך מגבלות אנושיות, גורמות להתמוטטות המגדל ולקריסתו לתוך עצמו, כפי שקרה למלון.

ברקע האירועים הגלובליים, קיימים האירועים הלוקאליים, המעצבים את החוויה הקיומית שלנו, כמו מלחמת יום הכיפורים, בה נפל דודו של בורשטיין, אירוע שצרב בכאב את המשפחה. או גם היווה מניע למחלותיו של סבו, שכרסמו בנפשו ובגופו המיוסרים.

האם לספר הזה גם בשורה או נחמה? אם היא קיימת, אולי בעבודת קיומה של מחזוריות? הספר הזה לא היה עבורי חווית קריאה אחידה. למרות הלשון היפה שלו, היו חלקים שדיברו לליבי, וכאלו שלא ממש הצלחתי לרדת למשמעותם והם היו גם פחות מעניינים.

זהו ספר של הגות ספרותית יפה, שקשה לקרוא בתקופה בה מהשמיים, נופלים עלנו טילים בליסטיים שנגדם משוגרים טילים שלנו, שיוצאים לקרבות טילים, כמו בחזיון תנכ"י מודרני.

הבטחתי לעצמי, שלספר הזה אחזור שנית, בתקופה שפויה של שקט, שייחלתי לעצמי ולבני משפחתי בראש השנה הנוכחי, בכרוניקה שלנו, בה השמיים נפלו עלינו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על נתניה