ביקורת ספרותית על טוב נגד רוח הצפון מאת דניאל גלטאואר

---

כשמסכמים ספר במילה "מגניב" - זה זה!
וכמה קל להזדהות אתו.
מדובר בלואי ובאמה - הם נפגשים בטעות בתיבת המייל, הטעות חוזרת שוב בטעות. ומכאן ובכוונה ממשיכים לשוחח, שבים לשוחח, ו.. נוצר קשר צפוף לשנתיים (בינתיים [המשך בספר ההמשך ובסקירת ההמשך]). קשר קרוב-רחוק. הכי מכירים והכי זרים. לא שוחחו בקולם מעולם, לא נפגשו,
מתכתבים. וכמעט הכול יחדיו חולקים.
לרוב כל יום, הרבה בכל יום. בוקר טוב הראשון. לילה טוב אחרון.
לפעמים חתלתול שחור או רוח הצפון (= מצב הרוח המרחיק בשפת ליאו ואמה) עוברים ביניהם ומשתיקים את השיח לכמה ימים.
ועולה ההרהור - האמנם יכול להתקיים קשר כזה? כה צפוף, כה ארוך, כה קרוב וגם כה רחוק.
השניים מתגוררים באותה העיר בגרמניה, אולי נפגשים מבלי דעת ברכבת או בבית הקפה.
כה קרובים מכירים ולא מכירים.
חושפים רגשות, מהרהרים בקול, מספרים, מעולם לא שמעו זה את הקול של זו וההיפך, ואולי בכל זאת מתאהבים - אפשר לאהוב מישהו שלא באמת מכירים? במה בעצם מתאהבים? אולי זה לאהוב את הבפנים, את התוכן, האישיות - מבלי להכיר ורק לדמיין את החוץ?
האם כשיפגשו, אם יפגשו - יופתעו. יזהו מיד. יתאכזבו. יתלהבו. יהיו פתוחים זה אל זו או סגורים. רגועים או מובכים?
ומה המשמעות של המראה החיצוני בהתפתחות קשר? ושל נעימת הקול? הריח, תנועות הגוף? כשכבר את הבפנים מכירים - האם ישנה משמעות?
הסיפור בצורת חלופת תכתובות מייל. מגניב. קליל ועם זאת מעורר לא מעט מחשבות היכול באמת לקרות ובכלל.

והסופר - דניאל שלטאואר, בלי להכיר, מבלי לפגוש. רק מתמונה ומהספרים - איש חמוד לאללה, מגניב וגם סקרן ומעורר מחשבות, חכם וגם רגיש - מספיק להתכתבות, לא?
המשך בספר ההמשך - "כל שבעת הגלים".

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על טוב נגד רוח הצפון