****


לא שאם הייתי בוגד באשתי הייתי מספר על זה ב"סימניה", אבל אם יש משהו שהספר הזה יצר אצלי, חוץ מסוג של "יאללה שייגמר כבר", זו המחשבה הטורדנית של איך בכלל אנשים נכנסים לתוך ההבל המתקתק מנשוא הזה של רומן בהיחבא באינטרנט. באינטרנט, אני מדגיש. לא המים הגנובים באמת של חילופי נוזלים במלונות יוקרה במהלך נסיעות כיסוי מסתוריות לפריז. את זה (גם אם לא עשיתי בעצמי, תודה לאל), אני יכול להבין. מה שלא ברור זו חצי הדרך שעושה מי שרק מפלרטט בפייסבוק (או במקומות ווירטואליים אחרים) עם בני המין השני תוך שהוא או היא מלכסנים מבטים נסתרים ומבוהלים לעבר בן הזוג שבדיוק באותה שעה צופה בעוד סדרה משמימה בלפטופ במקום ששניהם ייצאו להתהולל במסיבות שחיתות בתל אביב. הפלירטוט הסופר-פתטי הזה, הטורטית שבה שוברים את שביתת-הרעב של חיי הנישואין הקמלים, היא סוג של מעשה חלול, ריקני, שנמצא שלב אחד אף מתחת לאוננות.

ואת כל היופי הזה אפשר למצוא בספר הזה, למרות שהוא כאילו מקורי כי הוא בעצם עשוי רק מאימיילים בין שני אנשים שמגיעים זה אל כתובתו הווירטואלית של זה בטעות, ומתאהבים עד כלות נשמתם במושאי הפלירטוט המייגע והווירטואלי עד אין קץ שלהם. זה לא שאני לא יכול להתמוגג אל מול רומנטיקה, אלא שמה שיש כאן רומנטי כמו להיפגש לקפוצ'ינו בקפולסקי. או בסטימצקי. או בנעלי "טבע נאות". שני אנשים, כותבים זה לזו כמה שהיו רוצים רק להריח/לנשק/לראות את תנוך האוזן/לחוש את הרוח שנפלטת בהתעגלות שפתותיהם/הבנתם את הרעיון, אבל לא מדברים על שום דבר אחר. זה אולי הישג של הסופר, אבל זה לא אמין. במציאות, כל מי שיש לו דופק היה נפגש כבר או אפילו רק מנהל סקסטינג קינקי במיוחד תוך ארבעה מיילים, אחרת מה הטעם? זה כמו לצאת ווירטואלית עם שומרת-נגיעה! לא, לא שם ליאו! אל תלחץ על אנטר! אני עדיין מחפשת את הפ"א הסופית! אה, הנה.

לא, לא מאמין לזה. זה ממש מפגר מדי. ייתכן שאני מחוץ לשוק הבשר כבר באמת המון שנים. כלומר, מצד אחד, זה יכול להיות בדיוק הטריגר לכך שכל שיחה ווירטואלית עם בת היתה מייצרת אצלי דפיקות לב מהירות ותחושת בושה - וזה לא המצב. מצד שני, יכול להיות שאני פשוט ציני, עייף, או מיובש מדי, כי בהחלט אפשר שכל תחילת תחילתו של פלירטוט כזה, אם היה קיים בדמיונה של מישהי, נגדע אצלי ב"טוב, יאללה, אחד הילדים שלי משלשל אז אני חייב לסיים פה. נדבר אחר כך." המממ. יכול להיות שהפסדתי ככה כמה בגידות מפוארות במיוחד.

יאללה, אני חוזר לעבודה. תהיו ילדים טובים.

*****

אוי אתה כן אתה שפגשתי כאן בסימניה, לפני כמעט 12 שנה
כמעט שלוש שנים עברו מאז הלכת, לכאורה, לא באמת אפשר להיפרד שקשורים זה לזו לנשמה
השעמום ב12 עיכוב בטיסה מבלגרד הביתה גרם לי לפתוח ספר שלא העזתי לפתוח מזה שנים, מסתבר שהזמן באמת מרפא את הכאב אבל האהבה עדיין גדולה בלב
ספר שהוא ובכן כמעט כמו הסיפור שלנו "טוב כנגד רוח הצפון" .


"טוב נגד רוח הצפון" (בגרמנית: "Gut gegen Nordwind") הוא רומן עכשווי שפורסם בשנת 2006. הספר עוסק בקשר הנרקם בין שני אנשים דרך הודעות דוא"ל.

עלילה
הסיפור מתחיל כאשר ליאו, עיתונאי גרמני, מקבל בטעות מייל מאמי רוטנר. המייל נשלח אליו בטעות במקום לאדם אחר, והוא מחליט להשיב עליה בתגובה קלילה. התגובה שלו מעוררת את עניינה של אמי, והיא משיבה לו באותה רוח. מהתחלה זו, מתפתחת שיחה אינטנסיבית ומעוררת עניין בין השניים.

ככל שהשיחות ביניהם מתקדמות, ליאון ואמילי מגלים צדדים שונים ועמוקים של אישיותם, תוך שיתוף רגשות, מחשבות וחוויות חיים. הם מבינים שהתקשורת הווירטואלית שלהם יוצרת קשר חזק ומשמעותי, אבל באותה עת, הם לא נפגשים פנים אל פנים. השיחות שלהם הופכות למרכז חייהם, והם מתחילים להתמכר לציפייה להודעות חדשה.

נושאים עיקריים
אהבה בעידן הדיגיטלי: הספר חוקרת כיצד אהבה ורגשות יכולים להתפתח דרך תקשורת כתובה בלבד, ללא מפגש פיזי. תאמינו לי דברים כאלה קיימים מניסיון.

זהות ופרטיות: באמצעות התקשורת הדיגיטלית, ליאו ואמי חולקים חלקים מעצמם שהם לא תמיד חושפים במציאות, דבר שמעלה שאלות על מהות האמת והזיוף בעידן האינטרנט.

קשרים רגשיים: הספר מציע ניתוח מעמיק של הקשרים הרגשיים שנוצרים דרך התכתבויות, ומציג כיצד הם יכולים להיות חזקים ועמוקים לא פחות מקשרים שנבנים במפגשים פנים אל פנים.

סיכום
"טוב נגד רוח הצפון" הוא סיפור אהבה מודרני ומרתק שמתמקד בכיצד אנשים יכולים לבנות קשרים משמעותיים דרך הטכנולוגיה, כיצד שני נשמות שנקשרות לא צריכות לגעת או לדעת כדי לאהוב. דניאל גלטאואר מצליח להציג תמונה חיה של איך התקשורת הווירטואלית יכולה להשפיע על החיים הרגשיים והחברתיים שלנו, ומספר כיצד טעות פשוטה בכתובת דוא"ל יכולה לשנות את חיי שני אנשים בצורה בלתי צפויה.

הספר הוא קריאה מעניינת לכל מי שמעוניין לחקור את הדינמיקה של אהבה בעידן הדיגיטלי ואת הדרך בה הקשרים האנושיים יכולים להתפתח בצורה חדשה ומיוחדת, צורה שזר לא יבין.

כשמסכמים ספר במילה "מגניב" - זה זה!
וכמה קל להזדהות אתו.
מדובר בלואי ובאמה - הם נפגשים בטעות בתיבת המייל, הטעות חוזרת שוב בטעות. ומכאן ובכוונה ממשיכים לשוחח, שבים לשוחח, ו.. נוצר קשר צפוף לשנתיים (בינתיים [המשך בספר ההמשך ובסקירת ההמשך]). קשר קרוב-רחוק. הכי מכירים והכי זרים. לא שוחחו בקולם מעולם, לא נפגשו,
מתכתבים. וכמעט הכול יחדיו חולקים.
לרוב כל יום, הרבה בכל יום. בוקר טוב הראשון. לילה טוב אחרון.
לפעמים חתלתול שחור או רוח הצפון (= מצב הרוח המרחיק בשפת ליאו ואמה) עוברים ביניהם ומשתיקים את השיח לכמה ימים.
ועולה ההרהור - האמנם יכול להתקיים קשר כזה? כה צפוף, כה ארוך, כה קרוב וגם כה רחוק.
השניים מתגוררים באותה העיר בגרמניה, אולי נפגשים מבלי דעת ברכבת או בבית הקפה.
כה קרובים מכירים ולא מכירים.
חושפים רגשות, מהרהרים בקול, מספרים, מעולם לא שמעו זה את הקול של זו וההיפך, ואולי בכל זאת מתאהבים - אפשר לאהוב מישהו שלא באמת מכירים? במה בעצם מתאהבים? אולי זה לאהוב את הבפנים, את התוכן, האישיות - מבלי להכיר ורק לדמיין את החוץ?
האם כשיפגשו, אם יפגשו - יופתעו. יזהו מיד. יתאכזבו. יתלהבו. יהיו פתוחים זה אל זו או סגורים. רגועים או מובכים?
ומה המשמעות של המראה החיצוני בהתפתחות קשר? ושל נעימת הקול? הריח, תנועות הגוף? כשכבר את הבפנים מכירים - האם ישנה משמעות?
הסיפור בצורת חלופת תכתובות מייל. מגניב. קליל ועם זאת מעורר לא מעט מחשבות היכול באמת לקרות ובכלל.

והסופר - דניאל שלטאואר, בלי להכיר, מבלי לפגוש. רק מתמונה ומהספרים - איש חמוד לאללה, מגניב וגם סקרן ומעורר מחשבות, חכם וגם רגיש - מספיק להתכתבות, לא?
המשך בספר ההמשך - "כל שבעת הגלים".

רומן מהיר, קצבי ומהנה. כל כולו בנוי מחלופת מיילים ובהמשך גם הודעות wa שיוצרים סיפור נעים.

הכול מתחיל עת אמי וליאו נפגשום במייל לשיחה קצרה ומקרית. משם המשיכו להתכתב למחרת. בהדרגה הקשר הפך יום-יומי. הם כותבים זה לזו הודעות: בהתחלה קצרות, ענייניות, חכמות, מתארים את חייהם ויומם, מחשבות בהמשך חולקים דעות והשקפות עולם, ועוד בהמשך מתקרבים ונקשרים, ההודעות הופכות: שנונות, מצחיקות, מרגשות, מכאיבות, אישיות, מאוד אישיות והם מתקרבים זה לזו באופן מסוכן. לכל אחד מהם חיים אישיים מלאים ועסוקים מחוץ לבועת הקשר - בני זוג, אנשים, חיים.

כמובן שזוהי המסגרת - כל אחד מהם מביא את סיפורו למפגש הבינאישי הזה - שמפגיש שני סיפורי חיים איתנו הקוראים.

סיפור על אהבה. אסורה. האם התממשה? (=תקראו). למעשה כה מציאותי וריאלי להתרחשות בימינו אנו - נקרא בצ'יק, משאיר חיוך וציפיה להמשך.
(יש ספר המשך: "כל חמשת הגלים", אף הוא בנוי באותו אופן).

איזה יופי של ספר, סיפור אהבה עכשווי של חלופת הודעות, שמתחיל במקרה ונמשך בכוונה, כל כולו שזור בהומור, שנינויות ונאמן למציאות עד כאב.

אמי, נשואה באושר, שולחת כמה הודעות דואר אלקטרוני אל שירות המנויים של מגזין כדי לבטל את המנוי בו. אבל היא סובלת מבעיה נפוצה של שגיאות הקלדה ולכן ההודעה שלה נוחתת בתיבת הדואר הנכנס של ליאו לייקה. וכך מתחילה ביניהם תכתובת אימיילים יומיומית המלאה בשנינויות, מעט מתח מיני, פתיחות וכנות רבה, עד שכמובן זה הופך להיות יותר מזה. בסופו של דבר מגיעה הדילמה הבלתי נמנעת – האם להיפגש או להשאיר את הקשר בגבולות הווירטואליה? ואם הם ייפגשו, מה יקרה אם הפנטזיות יתנפצו? האם אמי מוכנה לסכן את נישואיה? ומה יקרה אם שניהם ימצאו חן זה בעיני זה גם במציאות?

הספר כולו כתוב במבנה של חלופת הודעות דואר אלקטרוני והקצב שלו מהיר. זה כמובן גם נושא קל להזדהות בימינו אנו. בתחילה לא התחברתי למבנה הספר, אבל כמו שאומרים בתרגום חופשי מאנגלית, "הוא גדל עליי". הסגנון שלו היה נעים ונינוח, והיה דומה באופן מוחלט להודעות דואר אלקטרוני מהסוג הזה, מהסוג שגם אני מכירה היטב משנותיי כרווקה. דניאל גלטאואר, מסתבר, יודע איך להשתמש במילים וליצור דיאלוגים מתוחכמים ואמינים לגמרי.

בין אמי לליאו נוצרת כימיה מיידית, אבל המשיכה ה"מקוונת" מביאה איתה שורה שלמה של בעיות רגשיות, קנאה, חוסר ביטחון והאשמות שנובעת מהעובדה ששניהם לא נפגשו במציאות. דניאל גלטאואר משתמש בעובדה שלא פשוט להבין אנשים שאתה רק מתכתב איתם ומה שנתפס בעיניך כאמת, עשוי להיות ההפך הגמור. וזה מה שהופך את הדמויות בספר לכל כך מעניינות.

לכל אחד מהם יש חסרונות משלו: אמי נוטה להתפרצויות כעס והיא רכושנית וקנאית, בעוד שבמקביל, היא מסרבת לפרט בנוגע לחיי המשפחה שלה. ליאו מאופק מאוד ומתעקש שלא להרוס לעצמו את הפנטזיה שבנה לגבי דמותה של אמי. שניהם בסופו של דבר נשמות אבודות שמגלות בטעות ובמקרה מה המשמעות של חברי נפש וירטואליים.

הספר כולל כמה תפניות בלתי צפויות וסוף בלתי צפוי עוד יותר שדורש ספר המשך (ואכן יש כזה).

בסופו של דבר מדובר בספר ממכר למדי שניתן לקרוא תוך שעתיים, והוא ידבר אל כל מי שניסה והצליח ונכשל וניסה שוב את מזלו במשחק הדייטים המקוון. ספר מהנה ומומלץ!

"לכתוב זה כמו לנשק, רק לא בשפתיים"
טוב נגד רוח הצפון הוא סיפור שבעידן האינטרנט, הינו רחוק מלהיות בגדר בדיוני-וירטואלי. אני מרשה לעצמי להניח שכל אדם חווה בעוצמה כזו או אחרת את החוויה המרגשת והעוצמתית ששתי הדמויות בספר חוו. מי יותר, מי פחות..
ההתעסקות-התמכרות-התאהבות באדם לא מוכר דרך המיילים קוסמת בעיני, אבל יש שיגידו שזה בגלל הנפש הרגישה והעדיין רומנטית שלי...
סיפור שקריאתו מלווה בהנאה הצרופה שנבנית לה בקצב כל כך נכון...

מחכה למייל/ספר הבא :)

ממש ממש במקרה אימי מגיעה בטעות למייל של ליאו.
ולאט לאט מתחילים להתכתב ולשלוח מיילים אחד לשני.
ואחרי תקופה מסויימת אימי וליאו,מתחילים להרגיש
שהמייל וההתכתבויות שלהם נהפכים למרכז חייהם.
ספר ממש יפה וזורם וכלילי.
פשוט נהניתי לקרוא את הספר.

הספר כתוב בצורת מיילים (מי שלא אוהב רומני מכתבים יתכן ויהנה הרבה פחות גם מהספר).
קליל, שנון, אוניברסלי (אין ממש פרטים מזהים של זמן, מקום, אין ממש תאורים מעמיקים של הגיבורים ועיסוקם.
ונראה כי ההתכתבות היא תמצית מכתבים מובחרים)
מאד קריא, קראתיו תוך יומיים (ראיתי שהיו כאלה שקראו אותו גם תוך יום ואף פחות מזה).
אילו שניהלו פעם רומן אינטרנטי יזדהו מאד עם ספר (כמוני). מבחינה זו יכולה לומר שגם אותנטי.
מומלץ בחום (עם הסתייגות הרשומה מעלה).
אהבתי מאד, התרגשתי מאד ועוד כמה מאד...

אמי רוטנר שלחה מייל לבטל מנוי למגזין וטעתה באות והמייל הגיע לליאו לייקה.
בעקבות המייל המוטעה התחיל בין אמי לליאו התכתביות.
הם התכתבו תקופה ארוכה, נפתחו אחד לשניה, קינאו, שיתפו...
רומן וירטואלי חמוד מאוד, ספר כייפי להעביר את הזמן.
יש ספר המשך... אחפש אותו בספרייה, חייבת לדעת מה עם אמי וליאו.