ביקורת ספרותית על אולי זה יכאב מאת סטפני רובל
ספר בסדר

---

אחרי התיקון של רוז גולד, שהיה מקסים, שנון, מפתיע, מותח, ובקיצור, נהדר, הייתי בטוחה שהספר השני יהיה דומה לו. אבל... אבוי, הספר הנוכחי פשוט לא משהו.

הספר עוסק בשני זוגות של אחיות ולוקח זמן להבין מי היא מי ומה הקשר. קיט נמצאת באיזה אי בודד בתוך כת, שבויה, אבל למעשה ממש משתלבת נהדר בטרלול של הכת. נטלי, אחותה הדואגת, נוסעת אל האי כדי להציל את אחותה וכמובן שהיא נתקלת באיומים והפחדות ותחושה של סכנה מתמדת.

הסיפור הזה הוא בינוני והייתי מעניקה לו שני כוכבים בדוחק ושולחת מישהי לא לחפש את קיט בכת, אלא לחפש לאן נעלם הכישרון הנהדר של סטפני רובל.

אבל הסיפור השני, שעוסק בהתעללות של אב בבנותיו, לא התעללות מינית אלא התעללות פיזית ורגשית, הוא מיוחד וחכם וכתוב טוב. לאט לאט גם הוא מידרדר ככל שהילדה גדלה, ונעשית טורפת ומטורפת ומכשפה ומנטליסטית, שמעמידה את עצמה בסכנה עצומה בכל תרגיל שהיא מבצעת. יש אנשים שיקראו לספר, ספר מתח פסיכולוגי, אני הייתי אומרת ספר מתח פסיכי.

יש פה טוויסט, לא אמין בכלל, שלא עשה לי את זה, העיסוק בכוחן של כתות הוא חשוב, אבל חשוב לספר אותו כמו שצריך. כל הכתיבה על הכת היא בינונית במקרה הטוב.

המסקנה, העובדה שסטפני רובל כתבה ספר מצוין אחד, איננה ערובה שהספרים הבאים יהיו טובים כמוהו. מצטערת, אולי זה יכאב? זה בהחלט כואב.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על אולי זה יכאב