ביקורת ספרותית על לב שחור כמו דיו - קורמורן סטרייק #6 מאת רוברט גלבריית
ספר מעולה

---

האיום האיראני? פחח, הצחקתם אותי. כשיש ספר של רולינג ביד, הכל זז הצידה בראש, מפנה מקום להרפתקה בלשית מסעירה וארוכה...

את הספר הזה התחלתי לקרוא עוד לפני הירי של חזבאללה לכיוון מג'דל שמס, המשכתי לקרוא אותו כשישראל יצאה במבצע חיסולים מרשים, המשכתי לקרוא תוך כדי הצהרות האיום של כל ארגוני הטרור ומדינות הטרור בסביבה, המשכתי לקרוא גם במהלך כל ההמתנה מורטת העצבים לתגובה מצידם (פחות בשבילי ויותר בשבילכם, אני קראתי את 'לב שחור כמו דיו'...), המשכתי לקרוא גם כשצה"ל פתח במתקפת מנע על חזבאללה וכשהם ניסו להחזיר לנו, עד שסיימתי בסופו של דבר את כל 964 עמודיו של הספר.
964 עמודים. במקור, באנגלית, זה כבר עבר את האלף. רולינג כנראה אמרה לעצמה שהיא "עשתה את זה", שהיא סימנה עכשיו וי על מה שנראה כמו משימת חייה לכתוב ספר עם מעל לאלף עמודים, ושעכשיו היא יכולה לכתוב ספרים מעט קצרים יותר. אבל, בבקשה שמישהו יגיד לה שלא בכל השפות הספר הגיע לאלף עמודים (בין השפות, עברית) ושעכשיו היא צריכה להציב לה מטרה נוספת והיא לכתוב ספר שיהיה כל כך ארוך, שכל התרגומים שלו בכל השפות בעולם יגיעו ליותר מאלף עמודים.

כי באמת, רק תתנו לי מיליון עמודים של קורמורן סטרייק. מיליון עמודים של הארי פוטר. מיליון עמודים מכל ספר של רולינג, אפילו ספר טלפונים שהיא תכתוב (רצוי עם מספר הטלפון שלה, בבקשה) ובחיים לא אצטרך יותר לרעות בשדות זרים ולקרוא ספרים של אחרים, כי מי צריך את זה בכלל כשיש מיליון עמודים של רולינג...

נחזור לאיום האיראני.
אז אם לא האיום האיראני מעסיק אותי - מה כן? ובכן, בעת קריאת הספר נתקפתי מסוג איום אחר: האיום הטרנספובי.
אני אסביר.
רולינג, מעבר להיותה סופרת מחוננת, היא גם מצייצת מחוננת ופעילה מחוננת ברשתות החברתיות. אמירותיה אינן טרנספוביות, אלא פמיניסטיות, כשאין לה בעיה עם טרנסים אלא רק במקרים שיש העדפה של זכויות הטרנסים על פני זכויות נשים (כמו למשל בשילוב טרנסיות בתחרויות שמתמודדות בהן נשים, מה שלא הוגן ספורטיבית מבחינתן של הנשים, כשלדעתי הדבר הראוי הוא תחרויות של טרנסים ותחרויות של טרנסיות בנפרד מכולם). הדברים שהיא מעלה לרשתות, סופגים קללות ונאצות מצד אנשים שמתנגדים לדעותיה.
בעקבות הקריאה בספר, בו אדי לדוול, יוצרת שותפה של סדרת אנימציה בשם 'לב שחור כמו דיו', חווה בריונות ממושכת ברשת מצד אנומיה, יוצר שותף ב'משחק של דרק', משחק של מעריצים המבוסס על סדרת האנימציה, בריונות שמגיעה לשיאה ברצח שלה, נתקפתי פחד וחשש מהאיום הטרנספובי - שמתישהו, קיצוני אחד, כזה שמתנגד לדעותיה של רולינג ולדברים שהיא מפרסמת ברשתות, יחליט יום אחד פשוט לרצוח אותה.
האיום הזה מפחיד אותי אישית, כי רולינג היא סופרת מוכשרת ביותר ואהובה עליי במיוחד, ומבחינתי שתכתוב עד 120, שרק נהנה מספריה. עולם ללא הספרים של רולינג וללא רולינג עצמה, הוא עולם משעמם ועצוב...

טוב, חלאס עם הבכי והדיכאון, יש פה ביקורת לכתוב, ופאקינג ספר מדהים ומשגע!! אז יאללה, מתחילים...

***

אתחיל ואומר שמדובר בספר הטוב בסדרה, סדרה הנמצאת במגמת שיפור ועלייה ברמה עם כל ספר וספר.
שנית, אומר שרולינג ממציאה כאן עולם שלם - עולם הכולל סדרת אנימציה מקורית, קבוצות מעריצים עם שלל מעריצים בכל מני גוונים, עולם אינטרנטי רווי יצרים, תעלומה מורטת עצבים שעל מנת לגלות את זהות הרוצח צריך לגשש עמוק ברחבי הרשת ולזהות רמזים מסובכים. רולינג עושה את כל זאת במיומנות כה רבה, מצליחה להסתדר עם המוני הדמויות שהכניסה לבלילה הרותחת ולא להתבלבל, וזה עוד בספר עב כרס שכמוהו. שאפו.

ואני חייב להעיר הערה על קורמורן סטרייק ורובין אלקוט - מה יהיה איתכם, תגידו לי? זה כבר הספר השישי וחתונה ביניכם לא נראית באופק, ואף אחד מכם לא קולט את המובן מאליו, שאתם מאוהבים אחד בשנייה. באיזה ספר לעזאזל תצליחו להבין שנועדתם להיות זוג, ולא רק צמד בלשים שעובדים יחד?
כי לא יודע מה איתכם, מעריצי הסדרה, אבל אני ממש בונה על סדרת ההמשך, סדרה שבמרכזה יהיו תעלומות בלשיות, אותן יפתור, או תפתור, הילד או הילדה שיוולדו להם וימשיכו את דרכם.

אני מאחל לנו ימים שקטים יותר, ושהאקשן יהיה בעיקר בספרים שאנחנו קוראים...


(כן, אני יודע, הסקירה על הספר יצאה יותר קצר מההקדמה החופרת, אבל אין לי עוד מה לכתוב עליו שלא ייצור ספויילרים, וחוץ מזה אפשר לומר שנותרתי די חסר מילים כתוצאה מהקריאה בו...)

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על לב שחור כמו דיו - קורמורן סטרייק #6