ביקורת ספרותית על פיקדונות מוות מאת דייוויד רולינס

---

את הכריכה של הספר הזה הייתי מכניסה לרשימה בשם "גברים חתוכים", לו היתה לי רשימה כזאת, אבל אין לי. יש לי רשימה ושמה "נשים חתוכות", כי משם מה מעצבים של כריכות של ספרי מתח ורומנים רומנטיים חושבים שזה מאוד אומנותי לעצב כריכה ועליה רק חלק מגוף של אישה, ולא החלק שכולל את הפנים שלה. אז על הכריכה של הספר הזה יש תקריב על חלק מהגוף של ארבעה גברים במדים, והם נושאים איתם קופסה שעליה דגל ארצות הברית. יחד עם הכותרת שבה המילה "מוות" האסוציאציה היא של הלוויה צבאית. ואכן, בספר הזה יש שלל הלוויות, חלקן צבאיות וחלקן לא, דם ואש ותמרות עשן. כמה דם? לו היה נוצר סרט בעקבות העלילה הוא בוודאות היה מקבל חסות של חברה המייצרת קטשופ.

אזהרה: בשבוע שבו קראתי את הספר הזה חולצו שישה חטופים מתים מעזה ונהרגו עשרה חיילים, חלקם מפיצוץ מטעני צד. אני לא בטוחה שזה היה זמן אופטימלי לקרוא את הספר. לא בטוח שבאופן כללי יש זמן אופטימלי לקרוא ספר מהסוג הזה.

וינסנט קופר הוא חוקר צבאי, או "סוכן מיוחד". הוא מנסה להתאושש מבגידה של אשתו ומגירושין קשים, ולעשות את המינימום כדי לשרוד, כשהמפקדת שלו שולחת אותו למשימה מיוחדת בגרמניה. מה שאומר טיסה, ולקופר יש פחד חולני ממש מטיסות. חוץ מזה הוא קשוח, ציני וסרקסטי לחילופין, אוהב חכופף נהלים, לשאול שאלות קשות ולהסתכל על בחורות יפות. או לא רק להסתכל. אה, וגם יש לו כאבי שיניים היסטריים אבל החקירה דחופה ואין זמן לעשות סתימה. הוא ממלא פקודות, וטס למפקדת ארצות הברית בעיר רמשטיין בגרמניה, שם הוא אמור לחקור תאונת דאון שבה נהרג גנרל אייברהם סקוט, קצין בכיר בדרגת "ארבעה כוכבים" שבספר תירגמו בצורה לא מדוייקת ל"רב אלוף". הוא פוגש את סוכנת מיוחדת אנה מאסטרס איתה הוא אמור לשתף פעולה, והשניים שונאים זה את זו כבר מההתחלה.

זו התחלת הסיפור ומכאן הוא רק הולך ומסתבך. התאונה נראית חשודה מלכתחילה, בעיקר כשמתברר שהבן של אייברהם, פייטון, נהרג בעירק זמן לא רב קודם לכן, ושכל מיני אנשים אחרים שקשורים אליהם גם מתים, בדרך כלל בתאונה. העלילה מובילה את קופר ומאסטרס לעירק אבל גם ללטביה ולצ'צ'ניה ולעוד מדינות על הגלובוס, והעלילה הופכת להיות לא רק מסובכת אלא גם קונספירטיבית באופן מרחיק לכת. מי שאוהב את הדברים האלה יכול מאוד להנות מהספר. הספר קצבי, חד, מעביר את הגיבור שלו בכמות תחמושת שהיתה יכולה להרוג גדוד, אבל הראש שלו לא מפסיק לתפקד לרגע. ושלא תהיה טעות - זה ספר אנטי מלחמתי, כמעט כמו מלכוד 22.

בדרך כלל אני מתחילה סקירות בסיפור המחבר את הנקרא אל החיים האישיים שלי, אבל אני לא יכולה לראות איך החיים שלי קשורים לחיין של וין קופר. פעם נהרגה ברדיוס הקרוב אלי מחבלת מתאבדת ואני נשרטתי קלות וחטפתי טראומה לעשרים שנה. נראה לי שאנחנו אנשים שונים מאוד. הספר נלקח מספריית רחוב, אבל לא מספרייה רגילה שבה לוקחים ומחזירים את מה שמתחשק, אלא ספרייה מהסוג שמישהו בנה והקדיש לעילוי נשמת אימא שלו, ולכן יש עליו מדבקה של הספרייה, שזה פעם ראשונה שאני נתקלת בדבר כזה בספריה שאינה ספרייה ממוסדת. אבל זה באמת לא ממש חשוב,סתם פרט טריוויה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פיקדונות מוות