ביקורת ספרותית על חרדים מאת פרדריק בקמן
ספר לא משהו

---

#
בקמן הוא בחור טוב. אין מילה רעה להגיד על מסריו. בעצם מה שאפשר להגיד עליהם שהם בנאליים. וזו בהחלט מילה רעה, כשמגדירים ככה מה שקראת בספר. במיוחד כשהבנלייה משתלטת על הכל ולא תמצא בספר הזה, שמנסה להפתיע, התייחסות מקורית, חדשה או מדוייקת. הרבה הומור מתאמץ, הוא בעיקר בנאלי. אולי חוץ ממבנה הסיפור שנראה כמו מופע מכוניות מתנגשות בלונה פארק.

שוד בנק נכשל והשודד נמלט. בפתק שהכין לקראת השוד הוא דרש סכום מגוחך (לגבי שוד. זה לא סכום מגוחך למי שאין לו כלום) השודד נמלט ברגל לבנין סמוך, עלה במדרגות מתנשף והגיע לדירה אותה הראתה מתווכת למספר מתעניינים. המתווכת והמתעניינים הפכו בעל כורחם בני ערובה בלתי רצויים לשודד הכושל, המנפנף באקדח. קאט.

עד שמגיעים לסיפור שסיפרתי זה עתה ב-52 מלים (ואפשר היה לספר אותו בהרבה פחות), עבר כבר שליש ספר. בקמן מספר לנו ביוגרפיות של כל מי שאנחנו נתקלים בו בסיפור. מבחינת בקמן אין דמויות משניות, ואין לא חשוב. כל דמות בספר הזה נוגעת – או צריכה לגעת – בליבו של הקורא. העובדה שרוב הדמויות אינן מתנהגות כאנשים שאנחנו מכירים אלא כדמויות מספר (דידקטי ועתיר מטאפורות) קשורה לעובדה, שכשוודים הם לא כאחד האדם. כששוודים רוצים להעליב (לפי בקמן. היכרתי רק שוודי אחד והוא לא היה כזה...) הם מגוחכים. כששוודים רוצים לנחם הם מגוחכים. כששוודים רוצים להסביר לעצמם את המצב המוזר אליו נקלעו הם, ובכן, מגוחכים.

הוא שיעמם אותי קשות. בגלל פעילות שנאלצתי לעשות במשך תקופה, הייתי זקוקה לספר אלקטרוני והתקמצנתי לוותר עליו סתם ככה. (בסוף, כמו אותו אדם שגם הולקה, גם אכל את הדג המקולקל וגם גורש מהעיר, אני גם השתעממתי ומשכתי בכוח עד שאחרי קצת מעל חצי ספר נשברתי ונטשתי) והמסקנה שלי – שוודיה היא מקום אקזוטי להפליא. שוטרים מסכימים שיעליבו אותם, ומבקשים סליחה ממעליביהם. שודדים לא בודקים אם הבנק אותו תכננו לשדוד הוא בנק ללא מזומנים, ואחווה גלובלית מתקיימת בין כל האנשים החיים שם, כולל החמוצים, השמאלנים, המפגינים, השוטרים. בדבר אחד מצאתי דמיון לכאן: אנשים שאינם תושבי סטוקהולם, הבירה, שונאים את תושביה. כל דבר רע נחשב לתוצרת סטוקהולם. זה קצת דומה למה שחלק מהאנשים אומרים על תל-אביבים, וקחו בחשבון שתל-אביב אינה אפילו בירת ישראל...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על חרדים