ביקורת ספרותית על חרדים מאת פרדריק בקמן
ספר מעולה

---

אנשים עם חרדה*/פרדריק בקמן.

מחיאות כפיים. המון המון המון מחיאות כפיים. כי מה לעשות, פרדריק בקמן גאון, והוא עשה זאת שוב.

אתחיל בוידוי. לא רציתי לקרוא את הספר הזה. קיבלתי אותו, והוא נח אצלי כמה ימים לפני שיכולתי לפתוח אותו. למה אני צריך את זה?
הרי עכשיו יש לי ספר חדש של פרדריק בקמן לקרוא, ואם אקרא כבר לא יהיה לי ולא אוכל להתרגש מלחשוב על זה. אבל מה אעשה, ובסוף אני חייב כבר לקרוא את זה.

אז תקציר:
פשע שמעולם לא התרחש, שודד בנק בפוטנציה שנעלם ושמונה זרים הנלקחים כבני ערובה ומגלים שיש להם הרבה יותר במשותף ממה ששיערו בנפשם. פרדריק בקמן רוקח תסבוכת עלילתית משעשעת, מפתיעה ומרגשת כפי שרק הוא יודע לעשות.

בימים כתיקונם חיפוש דירה אינו משימה הטומנת בחובה סכנת מוות, אבל אל דירה מסוימת, ביום שבו מתקיים בה בית פתוח לקונים פוטנציאליים, מתפרץ שודד בנק כושל ולוקח את הנוכחים כבני ערובה. בשלב כלשהו מתברר לשודד שבני הערובה שלו ממש בעייתיים: הם לא ממושמעים, הם דורשים פיצה, הם חייבים ללכת לשירותים ובאופן כללי הם כנראה בני הערובה הגרועים ביותר שהיה יכול לבקש לעצמו.

כל אחד מבני הערובה טעון במטען נפיץ של מרמור, פגיעות, סודות ותשוקות, שרק מחכה לגפרור הנכון. איש מהם לא דומה לדמות שהוא מציגים בפני העולם, וכולם – כולל השודד עצמו – כמהים נואשות ליד שתושט לעזרתם. מחוץ לדירה כוחות שיטור ותקשורת מתחילים לכתר את זירת הפשע, ובעל כורחם מוצאים את עצמם השותפים לגורל חושפים אמיתות מפתיעות שיניעו שרשרת אירועים כל כך לא צפויה, עד שאפילו הם יתקשו בדיעבד לשחזר את מהלך האירועים.

אנשים עם חרדה דומה במובנים רבים מאוד לאיש ושמו אובה הרבה יותר משהוא דומה לעיר הדובים או אנחנו נגדכם. שלושת הספרים הללו מצויינים, אבל יש ביניהם שוני. עיר הדובים ואנחנו נגדכם קשים. הם מתארים אנושיות, מדברים על משפחה וקשרים אבל בצורה קשה, הם רואים את הרוע האנושי בצורה לא חומלת ועם עיניים עייפות שיודעות שמוות וקנאה וסבל היו ויהיו. איש ושמו אובה רואה את כל הדברים האלה. הוא רואה מוות, הוא רואה שנאה ומריבות ואנשים שקונים וולבו!! אבל בסוף, הוא חושב שיהיה טוב. אז הוא מאמץ חתול ועוזר לאנשים וזה מה שממלא אותו בשמחה (שהוא מסתיר כמובן) ואהבה וגורם לנו הקוראים לבכות ולצחוק ולרצות להיות נאהבים כל כך ולחבק את המשפחה שלנו.
ובמובן הזה, אנשים עם חרדה הוא הרבה הרבה יותר איש ושמו אובה. והוא בעיקר מדבר על משפחה. על הורים וילדים ולאיזה פסגות אפשר לטפס ולאיזה תהומות אנחנו יכולים להתרסק בחדות. והוא מדהים ומרגש והדמויות אמינות ומלאות והיחסים בניהם בנויים הצורה מעורערת כמו בחיים, גשרים של אמונות ותקוות וחלקים שאנחנו יודעים שתלויים באוויר אבל אנחנו עוצמים עיניים ומקווים שכמו בסרט מצוייר, הם לא יפלו כל עוד נאמין בהם.
והעלילה מרתקת והדיאלוגים שנונים וחדים כתער ולא יוצאים מהמחשבה גם הרבה זמן אחרי הקריאה.
ומעל כל הספר נסוכה אופטימיות. שיהיה בסדר. שנקום מחר בבוקר ונראה את השמש זורחת, ונראה את מי שנאהב ונחיה ונשמח ונהיה יחד ונעבור מכשולים ונמות. כי מוות הוא חלק מהחיים, אבל זה לא אומר שהעולם יעצור ולא נוכל להתקדם הלאה.

מושלם, כרגיל. עוד יצירת מופת של פרדריק בקמן, שאחרי הספר הזה מיצב את עצמו בצורה חד משמעית כסופר האהוב עליי.


*כן, אני יודע שקוראים לספר בעברית 'חרדים', אבל במחילה מכבוד המתרגמת, זה שם כל כך נוראי שעדיף היה לוותר על שם וזהו. לקרוא לספר חרדים באקלים הישראלי יוצר מחשבות ותפיסה מאוד מסויימת. אז אני מורד וקורא לו בתרגום המילולי משוודית.

» ביקורות נוספות של יהונה
» ביקורות נוספות על חרדים