ביקורת ספרותית על חרשתא מאת יהודית קגן
ספר טוב

---

יהודית כגן כותבת פנטזיה יהודית מקורית. זה חידוש וזה נפלא.
במגילה עתיקה שנמצאת במרתפים השמורים של הספרייה הלאומית נמצא חותם מימי שלמה המלך שמשביע שדים, ליליות ושאר מזיקים שלא לגעת במתכת, וככה הם מורחקים, פחות או יותר, מסביבת בני האדם. עם זאת הם ממשיכים לחיות ולפעול מסביבנו. עובדה שאנחנו ממשיכים לענוד קמיעות ולגרש עין הרע...
גיבורת הספר, אופיר, היא בת שירות לאומי חסודה שרק רוצה לעשות טוב, ובמסגרת הרצון הזה היא גונבת את החותם כדי להציל איזו אישה מבוגרת בה טיפלה בבית אבות במסגרת ההתנדבות שלה. אופיר יכולה לראות שדים, והם מאוד רוצים לגנוב את החותם. מי שבא לעזור לה להימלט מהשדים, ובראשם הורמיז שמועמד לרשת את אשמדאי, הוא דניאל, נצר לאחת משש המשפחות שגם רואות שדים והן שומרות החותם כבר אלפיים שנה, בערך.
הדברים שאהבתי בסיפור - המרדף מתרחש בישראל, מירושלים לים המלח, לצפת ועוד. יש המון דמויות של שדים ויצורים שיש הם יכולות ותפקידים, הכותבת מצליחה להעביר תחושה ריאליסטית.
מה שפחות אהבתי - יותר מידי שדים, ויצורים מגוונים ביכולות ובחשיבות שלהם, אופיר היא צדקנית ומעצבנת, אבל אני לא יודעת אם ככה חושבות בנות שירות לאומי.
חובבי פנטזיה - יעופו על זה.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על חרשתא