ביקורת ספרותית על חרשתא מאת יהודית קגן
ספר מעולה

---

לכל השדים, מה קראתי הרגע?





ובנימה קצת פחות דרמטית, ובתשובה לשאלה: ספר שהיה יכול לכתוב ריק ריירדן, אם הוא היה נולד בתור אישה יהודייה דתיה בישראל.
הקונספט של הספר מזכיר את הקונספט של הספרים שלו: דמות ראשית עם כוחות של עולם אחר אבל חיה בעולם הרגיל ולא מודעת לגמרי לרמת הכוחות שיש לה, היא נחשפת לעולם אחר שמתקיים לו במקביל לעולם האנושי, היא מצליחה להסתבך ואז מנסה להציל את העולם.
רק שבספר הזה, מדובר בבחורה בשם אופיר, ההסתבכות היא גניבת חותם שלמה מהספרייה הלאומית שלטענתה נעשה במטרה לבטל את היכולת שלה לראות שדים אבל בעקבות אירוע הגניבה היא דווקא רואה עוד יותר שדים והם גם רוצים את החותם לא פחות ממנה, העולם האנושי מושפע לרעה מכל הסיבוך הזה ואופיר צריכה להחזיר את המצב לקדמותו. בדרך היא פוגשת בדניאל, שביניהם מתפתחת מערכת יחסים של ליגלוג-שנאה-ואולי קצת אהבה, שמשגיח עליה שלא תעשה יותר מדי שטויות בדרך אבל איכשהו מוצא את עצמו נגרר לשטויות שלה יחד איתה.

ספר כיפי, קליל, מרענן ושונה בנוף הישראלי ולכן הוא גם בעל ריח שמזכיר ריח של חו"ל, אף על פי שהוא עוסק בדת היהודית ובמיתולוגיה השדית שלה. אהבתי לקרוא על עולם השדים המאופיין בצורה יפה בספר ומעורר דמיון.
הספר גם העניק לי ערך מוסף, ובגלל שהשפה הארמית העתיקה תופסת חלק נכבד בספר, ואף הספר מכיל משפטים בארמית, קראתי בויקיפדיה על השפה הזו, והופתעתי עד כמה מילים שאנחנו משתמשים בהן גם עכשיו, שאולות מהשפה הארמית: משכנתא, גושפנקא, ידע, דחליל, זבן, אילן (עץ), גלימה, בדיעבד, דווקא, גלידה, לעילא ולעילא ועוד. כך, למשל, אם 2 אנשים משוחחים ביניהם ואחד מהם אומר: "דווקא לאילן הזבן יש גלידה לעילא ועילא" אז יכול להיות שהוא בכלל לא דובר עברית אלא ארמית... אפילו מהשפה הערבית שאלו מארמית, כמו למשל המשפט "כול מן הון". בקיצור, ידע זה כוח ואני ממליץ על הספר הזה בכל בכוח!

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על חרשתא