ביקורת ספרותית על חרשתא מאת יהודית קגן
ספר טוב

---

בתור נערה דתיה, עם חצאית ארוכה ומשניות כיס בתיק, היה לי כיף נורא לקרוא ספר שבו הגיבורה היא בת שירות דוסית שיוצאת למסע מכושף משלה. יהודית קגן מחייה את עולם השדים התלמודי על אדמת ארץ ישראל של ימינו והתוצאה מופלאה. הקוראים מגלים על עולם נסתר, עתיק וגם חדש שנמצא ממש מולינו. עולם שבו יש שדים בירידות לים המלח וארמית היא שפת קסמים. השדים קוראים יונה וולך ומי שנלחמים בהם הם גולנצ'יקים ובנות שירות.
אהבתי את בניית העולם יוצאת הדופן. הבקיאות העמוקה של הכותבת בנושאי הכתיבה ניכרת לטובה. הספר מלא ברפרנסים תרבותיים שקורצים לישראל המודרנית, בבל התלמודית ואפילו לישיבת פונוביז'. הכתיבה מצוינת (אם כי לא תמיד קוהרנטית) ומשלבת שפה ציורית עם בדיחות ומשחקי מילים (וגם ארמית פה ושם). העלילה מצוינת גם היא - סוחפת, מהנה וזורמת. אם כי יש כמה חורים ובעיות בה שסובלים מהתעלמות. ניחא. הדמויות עמוקות ומורכבות, לטוב ולרע. בין אם אוהבים אותן ובין אם לא סובלים אותן - מצליחים להבין לליבן. הנבל מצוין. פחות אהבתי את מערכות היחסים בספר. חוץ ממערכת יחסים אחת (בלי ספוילרים!) רוב הדינמיקות מרגישות מאולצות ולא טבעיות. בין שני הגיבורים אין כימיה בכלל וזה מבאס.

סך הכל נהנתי מהספר מאוד ואני ממליצה עליו לאלה שמחפשים ספר פנטזיה מוצלח. יהודית קגן מצליחה להחיות עולם עתיק ומיסתורי ולאכלס איתו את הארץ שלנו ביחד עם דמויות מרתקות וצבעוניות, ולשלוח אותן להרפתקה סוערת בין העבר להווה. בין הספרייה הלאומית לסדום. הלוואי ויהיו עוד ספרים בז'אנר.

» ביקורות נוספות של לבי רובינשטיין
» ביקורות נוספות על חרשתא