ביקורת ספרותית על צער ואושר מאת מג מייסון
ספר מעולה

---

"צער ואושר" הוא ספר על חיים עם מחלת נפש, ולא פחות מזה החיים לצדו של אדם הסובל ממנה.
המעגלים שסביב מרתה — אחותה אינגריד, שמערכת היחסים ביניהן מלאה אהבה ושותפות גורל,
אהובה פטריק, הוריה האקסצנטריים, משפחתה המורחבת — כולם נדרשים לחיות עם מחלתה של מרתה, שלאורך רוב חייה כלל לא מאובחנת.

המבנה, שבחרה מייסון עבור היצירה שלה, משתלב בצורה חלקה עם המהות והחידה, שהוא מקפל בתוכו.
נטייתה ליצירת פסקאות חדורות בשנינות והומור יבש, ולסיים כל משפט שהופך את כל התיאור על פיו,
והטוויסט מלמד באורח שובר לב על מה שקרה באמת.

בניקוי ההומור והציניות, מתגלים וידויים ארוכים וזיכרונות רפלקטיביים שזורים בעדינות בין קטעים תמציתיים ומרגשים,
שמתמלאים משמעות עמוקה בשל אופיים התמציתי, האיפוק הרגשי, והשפה הרזה.

מומלץ מאוד מאוד!



**ואנדקדוטה קטנה על הקשר של מייסון לישראל
;
מייסון בת 43, ילידת ניו זילנד, שחיה כמה שנים בלונדון, שם החלה לכתוב כעיתונאית.
אמה, חובבת יהדות וישראל, שהקרבה המוזרה שהיא חשה לישראלים הביאה אותה להפוך את חדרה של מייסון, מרגע שעזבה את הבית,
למקלט להארחת תרמילאים ישראלים צעירים בניו זילנד, שבכל שעות היממה מבשלים במטבח, וישנים על הספה.

» ביקורות נוספות של נילי
» ביקורות נוספות על צער ואושר