ביקורת ספרותית על צער ואושר מאת מג מייסון
ספר בסדר

---

ניגשתי אל "צער ואושר" כמו שניגשים אל חבר מעבר. הוא קיבל המלצות בבלוג האהוב עליי "המלבישה", של שלי גרוס. כהבטחתה, היה שנון ביותר, תאר אישה ועוד בגילי והתקיים ביקום שמעודי לא הייתי בו אבל מאוד רוצה מתישהו בטרם מותי להגיע אליו - לונדון. אוקספורד. דיכאון אנגלי שנשמע לי התחלה של מערכת יחסים טובה דיה. כחבר מעבר.
יש בספר גלריית דמויות מעניינת, שכוללת אמא אמנית מביכה והזויה, אבא שיכול היה להיות משורר בסקאלה של סילביה פלאת', אחות צעירה שכל רגע נתון בהריון עם עוד בן, בני דודים של חג המולד, שמתקיים תמיד, אבל תמיד, אצל הדודים העשירים שגרים מרחק הליכה קצר מביתה של מרגרט תאצר, אבל היא משום מה לא דפקה מעולם בדלתם לבקש קצת חלב לתה.
הדמות הראשית, מרתה, שנונה באופן משובח, עוקצנית, צינית להחריד, מנהלת יחסי אחיות קרובים עם אינגריד, אבל מאוד לא מוצאת את עצמה ביקום הנוכחי. לא שקשה להבין, ובכל זאת. הספר מצד אחד השאיר תחושה של איזו ארומה משפחתית שקל לגלוש לתוכה, שבכיף לצחוק מהבדיחות (וצחקתי מהן בקול. שוב ושוב) ומצד אחר כאילו נשארת איזו תחושה של ריחוק ואיזה ריק, כמו אני לא בטוחה שקראתי כאן דבר מה של ממש, ולא רק הצצתי לרגע לתוך רפרוף שנון. כאילו איני בטוחה שהיתה כאן יצירה. שהיה כאן סיפור. שמישהו או מישהי התמסרו אליי כל כולם כדי שאטה אוזן אל מה שבוער בהם להגיד.

אני יודעת. זה נשמע משונה גם לי.
אבל אולי בתקן של חבר מעבר, זה דווקא הולם את מערכת היחסים המזדמנת. בכל אופן סיימתי אותו באופן מהיר ובתענוג שנצמד והופך חרש לכל רחש אחר בחלל. אז אם אתם ברגע בחיים שבו זה מה שאתם מבקשים -
מוזמנים

וכעת לפינת הציטוטים המשובחים (בחסות שלי גרוס הפעם):

01
״במרחק דקה-שתיים מבית המנהלים יש בית קפה שהייתי הולכת אליו בכל בוקר. הבריסטה היה צעיר מאד ונראה כמו מפורסם גנרי. יום אחד צחקתי על זה כשהוא הכין לי את הקפה. הוא ענה משהו פלרטטני ומאכזב, ועד סוף השבוע כבר נאלצתי לפצוח איתו במערכת יחסים של התלוצצויות הדדיות. מהר מאד זה נעשה מעיק, והתחלתי ללכת לבית קפה רחוק יותר שבו הקפה היה פחות טוב ולא הייתי צריכה לדבר.״

02
״המו״ל היה גבר לבן שיער בשנות השישים לחייו, ובמונחי מלתחה, שוחר קטיפה. שמו הפרטי היה פרגרין, וכולם במערכת אמרו ששם המשפחה שלו הוגדר כקיצור מקלדת בכל המחשבים של המגזין ״טאטלר״, בשל הפעמים הרבות שהוא הופיע בטורי הרכילות.״

03
״עוד לפני תום המסיבה ידעתי שהיא תתחתן איתו, כי למרות שהוא היה לידה כל הערב הוא לא ערער על שום פרט בשום אנקדוטה שהיא סיפרה, אף שהאנקדוטות של אחותי הן תמיד תערובת משולשת של הגזמות, שקרים ואי דיוקים.״

04
״סעי בבקשה לפריז.״
״למה?״
״כי כשהסבל בלתי נמנע הדבר היחיד שאפשר לבחור זה את התפאורה. להתייפח על גדת הסן זה לא כמו להתייפח בסיבובי הליכה בהאמרסמית.״

05
״מישהו בעבודה אמר שזאת תערוכה מדהימה. חשבתי שזה נשמע כמו משהו שתאהבי.״
שמתי יד על זרועו והשארתי אותה שם. ״פטריק, הדבר היחיד שאני אוהבת זה לשבת, לשתות תה או משהו אחר ולדבר, ועוד יותר טוב – לא לדבר. זה כל מה שאני רוצה לעשות.״

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על צער ואושר