ביקורת ספרותית על נאמנות מאת הרנן דיאז
ספר בסדר

---

גם אני סבור שהביקורות המהללות מגזימות ביותר. זה אינו ספר ״גאוני״
ובוודאי שאינו ספרות גדולה. הספר אומנם קריא מאוד, ובהחלט לא משעמם -
אבל גם איננו מענין במיוחד. הרכבת הספר מארבעה חלקים שונים זה מזה בסגנונם
אומנם אינה שגרתית, אבל עובדה זו לבדה אינה מצדיקה את הכתרים שנקשרו לספר.
חשוב יותר שהדמויות סטריאוטיפיות (בכל ארבע הגרסאות), והעלילות
אינן משכנעות (בלשון המעטה). גם ה״הפתעה״ היא מאוד לא אמינה הן בתוכנה והן באופן בו היא מתגלה (קטעי
״וֹידוי״ ארוכים המופיעים מסיבה לא ברורה בתוך יומן - שרובו דווקא מורכב מקטעים קצרצרים -
של חולה נוטה למות, שכל מחברות יומניה הגדולים מלפני כן נעלמו/הועלמו, ודווקא
דפים אחרונים אלו ניצלו משום מה מגורל זה). ״הפתעה״ זו גם מאוד תואמת את רוח ימינו אנו (וכבר
ראינו דומות לה לא מזמן בסרטים), ולכן בעצם אינה כל-כך מפתיעה...

לסיכום: אני צופה שהספר ישכח כמעט לחלוטין תוך כמה שנים. בכל זאת הייתי ממליץ לקרוא אותו עכשיו,
ולו כדי לדעת על מה המהומה - אך לא לבוא עם צפיות גדולות מדי!

» ביקורות נוספות של ארנון
» ביקורות נוספות על נאמנות