ביקורת ספרותית על נאמנות מאת הרנן דיאז
ספר לא משהו

---

ילדי חצות, שארית היום, המתנקש העיוור, חיי פאי, הטיגריס הלבן, וולף הול.
המשותף לכותרים האלה: ספרים זוכי פרס בוקר שקראתי. כן, זה לא הרבה, אבל אני חושבת שזה מספיק כדי לחוות דעה על הפרס: חלק מהספרים טובים, חלק לא. אולי כמו כל קבוצת ספרים אקראית אחרת. מאוד אהבתי את שארית היום ואת חיי פאי, הצלחתחי לקרוא את ילדי חצות, את וולף הול ואת המתנקש העיוור, לא אהבתי את הטיגריס הלבן.
ויקיפדיה מספרת לי שפרס בוקר הוא פרס יוקרתי וכבר להיות מועמד אליו זה משהו שממצב את הספר במקום ספרותי מעולה. ובכן, זה יכול להיות. עם זאת חשוב לזכור שמה שאנשים רגילים כמוני וכמו שאר גולשי האתר מחפשים בספר, אלה דברים ששונים מהותית ממה שחוקרי ספרים גבוהי מצח ונותני פרסים יוקרתיים מחפשים. מה אני מחפשת? דמויות עגולות, עלילה קולחת ומקורית, נקודות למחשבה שיביאו לי תובנות על העולם ועל החיים בתוכו, וכמובן הנאה. מה נותני פרסים מחפשים? מקוריות ויצירתיות בדרכי הסיפור ובאופן ההגשה שלו. ובכן, אני לא צריכה את זה. סיפור טוב הוא סיפור טוב גם אם חמישה ספרים אחרים סיפרו אותו קודם. נכון שכדאי שתהיה נקודת מבט מקורית, אבל גם אם חוזרים על תבנית, וזו תבנית טובה והחזרה עשויה טוב, אני ואתם נהנה מספיק.

מעשה בעשיר מבודד ומרוחק שעשה הון בעסקי מניות שונים, ומעשה באשתו המוזרה והמרוחקת שעוסקת בפילנתרופיה למוזיקאים ובכל מיני מעשי תרבות אופנתיים, ואז היא מתה. באופן טבעי המסתורין של שני בני הזוג מעסיק אנשים רבים: איך הוא השיג את עושרו? ממה היא מתה? ריך מערכת היחסים ביניהם? האם היה לה קשר לעסקים שלו? ועוד ועוד. ובכן זה הזמן לכתוב רומן שמתאר את הזוג, כפי שרואים אותה מכמה זוויות שונות וסותרות ונגרום לקורא לתהות מה האמת באמת. נחמד? כן. מקורי? לא ממש.

הדרך שבה זה נעשה בספר הזה היא דרך ארבעה רומנים שונים. כתובים על ידי דמויות שונות בסגנונות שונים ומוצגים בזה אחר זה. החלק הראשון, כך מבינים בדיעבד, הוא רומן שערורייתי בדוי למחצה שמציג את התיאוריות של המחבר על אנשים בעלי שמות בדויים שכולם כנראה יכולים לנחש מי הם. החלק השני הוא טיוטת רומן לא אפוי שכותב הגיבור של הספר הראשון הרוצה לנקות את שמו. בחלק הזה יש כל מיני "להרחיב על" או מרווחים בטקסט כדי להדגים את זה. החלק השלישי הוא סיפורה של איידה פרטנצה המתקבלת בשם בדוי למשרת קלדנית אצל איש עסקים עשיר, ולמעשה מגלה שהוא מבקש ממנה לכתוב את סיפור חייו כרומן, ובמקביל היא נסחטת על ידי גורמים עלומים שרוצים את הרומן הזה, ונאלצת להסתיר מאבא שלה את המהות האמיתית של המצב שלה. החלק הרביעי הוא היומן האישי הקלוש של הלן/מילדרד שאנחנו לא יודעים האם היא חולה במחלת נפש כלשהי (גירסה א') או בסרטן (גירסה ב') או במשהו אחר, ובין ענני העירות והסימום שלה היא כותבת דברים שאמורים להיות לעצמה בלבד.

מתוך כל זה מתברר שהתעלומה האמיתית היא מה היה תפקידה של מילדרד. האם היא היתה סתם רעיה מתוקה שעושה דברים להנעמת זמנה, האם היתה קורבן של איל העסקים שדירדר אותה אלי שיגעון ומוות, ושמא היא היתה מבינה גדולה במוזיקה, אחת ממניעות העולם האומנותי הזה שהרבה חייבים לה את הצלחתם ופרנסתם. החלק הרביעי שאמור להיות הפתעה מתאר את הפיצוח של התעלומה, ונותן טוויסט חביב, גם אם לא מפיל מהכיסא.

את הספר לקחתי כמובן מספריית הרחוב. הוא היה חדש כיום צאתו מההוצאה, נראה שאף אחד לא טרח לדפדף בו, להקדיש אותו כמתנה למישהו או לקחת עליו בעלות, ולו לזמן קצר. אחרי שקראתי בו פעם אחת והדפים טיפה התעוותו כמו שקורה לפעמים בזמן קריאה, הוא גם חזר לספרייה הזאת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על נאמנות