מתי הישראלים הפסיקו לייחל לשלום ומדוע? כיצד קרה שישראל הפכה להיות מדינה יותר ליברלית, ובד-בבד פחות חילונית? מי קבר את כור ההיתוך, הימין או השמאל הישראלי? האם עדיין קיימת כיום תרבות ישראלית? האם יכול לקום ממשיך לנתן אלתרמן וללאה גולדברג, ליהונתן גפן ולאריק איינשטיין? כדי לספק תשובה לשאלות אלה ולשאלות נוספות, יוצא רמי לבני בספר זה למסע מפתיע וייחודי במקוריותו בעקבות ה”עבריות” – אותה ספק אידיאולוגיה, ספק פסיכולוגיה קיבוצית, שעיצבה את התבוננותם של דורות של ישראלים על המולדת, על הפוליטיקה, על התרבות ועל עצמם. העבריות, גורס לבני, איבדה את הדומיננטיות שלה בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, ותהליך זה הוא המקור לשינוי אופייה של ישראל ולמשברים השונים הפוקדים אותה, שמתמזגים יחדיו לכדי מהפכה – אותה מכנה הכותב שקיעת העבריות. רמי לבני עוסק בתפר שבין פוליטיקה, תרבות ותקשורת. הוא בעל טור בעיתון “הארץ” וחוקר מוזיקה ותרבות ישראלית. עוסק זה שנים בחינוך ובהגות פוליטית, בצד הובלת יוזמות בתחום השלום, השותפות היהודית־ערבית בישראל ושמירת הסביבה....

"קניתי את "המדריך לאושר" ב"צומת ספרים" בפינה. הוא מציע להסתכל על העולם כאילו זאת הפעם הראשונה. על לידה, על חיוך, על עץ, על ענן — בינתיים לא נראה לי שזה עובד ברמת גן." רמי לבני מגיש בספרו הקיטוּר השביעי פזמונים־שירים סאטיריים מהחיים: על אהבה ומוות, ילדוּת וזיקנה, פנטזיות ואובססיות, פוליטיקה ודת, אוכל ושפה, על שגרת היומיום הקטנה ומשמעות החיים הגדולה. הספר מבקש להמשיך מסורת מפוארת של סאטירה עברית מחורזת, וכל ישראלי יוכל למצוא בו בקלות תירוץ לקיטוּר טוב על החיים. "עד לפני כעשרים שנה הייתה הסאטירה חלק חשוב מן התרבות הישראלית: הצגות וקברטים, תוכניות רדיו וטלוויזיה, וטורים מחורזים, מאביגדור המאירי, דרך אורלנד, חפר ודידי מנוסי, יהונתן גפן ורבים וטובים אחרים - ואלתרמן. איך הייתה נראית התרבות הישראלית בלי 'הטור השביעי'? בספרו החדש מצליח רמי לבני להפיח רוח חיים בסאטירה המחורזת, ולספק מבט מפוכח על חיינו, בלי רצון למצוא חן ובלי פרות קדושות." אפרים סידון...