ספרו המקסים של <mark>רומן רולן</mark> הוא שיר הלל לאנושיות ולהגות הומניסטית. הגיבור, קולא ברוניון, נגר אמן, אב ובעל, מספר לנו את הקורות אותו בחוש הומור מרגש וכובש. בין סיפוריו ועלילותיו מסתתרים רעיונות חינוכיים, פילוסופים ותאולוגים מרשימים יחד עם ביקורת על החברה האירופית.

קולא ברוניון יוצא נגד הכמרים שהורסים את הדת, נגד מלחמות הדת שבין הקתולים והפרוטסטנטים (המגולמים בשני בניו השנואים) ונגד המחסור בהנהגה פו

מדובר באחת היצירות הגדולות שקראתי בשנים האחרונות (שהיא גם אחת המדכאות ביותר, למרות אמונותיו של מחברו). למרות שהספר נכתב בהקשר של מלחמת העולם הראשונה (כתיבתו החלה ב-1916, באמצע המלחמה, והסתיימה ב-1920, שנתיים אחרי סוף המלחמה)
תוכנו רלוונטי מאוד גם היום. פרט לטמטום הנורא שבהרג ופציעות שבמלחמות, הספר מלמדעד כמה דעת הקהל יכולה להיות נשלטת ומוטה גם במדינה דמוקרטית-לכאורה,בעיקר בתקופת מלחמה; עד כמה מסו

אני מוקיר ספרות אנטי מלחמתית.
ספר המקבץ בתוכו מאמרים שנכתבו בפתיחת מלחמת העולם ה1.
קול אמיץ ובודד, ביקורתי כלפי בני עמו והעמים שכנגד, כנגד אנשי הרוח.
יש בו מוטיבים חוזרים חזרתיות יתר, וקצת מייגע.
בסדר.