ביקורת ספרותית על מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל? מאת שלמה זנד
ספר מעולה

---

מבחינתי, זה היה ספר מטלטל. גם אני, כמו המחבר, גדלתי במציאות ציונית תוססת ודי הומוגנית. חדור אמונה לגבי הנרטיב הציוני והתכתיב הכמעט-טבעי הנגזר מהיותי ישראלי, כמו גם היותי מוקף אנשים שחשבו (לפחות בקירוב) כמוני, הרגשתי צודק. הרגשתי מוסרי. הרגשתי אפילו שיש לי סיפור לאומי מעורר גאווה - תנו לי רק להסביר לכם ותראו שתתפעלו. האמנתי שיש לי מסר גאה ומוסרי להציג לעולם הנוצרי, לערבים, ליהדות העולם, לזרם היהודי האורתודוקסי. הסדקים נוצרו לאט, לאורך השנים. הם התפתחו על רקע השלום שמשום-מה לא הגיע, האינתיפאדה הראשונה, הפיכת מדינת ישראל למדינה שבה הדמוקרטיה שמורה רק לחלק מהתושבים, הפיכת המניע להחזקת השטחים בשליטה ישראלית מביטחוני לדתי ("זכות אבות"), הנהירה של צעירים להתנחלות בשטחי יהודה ושומרון שמונעת כל אפשרות לחלוקה של הארץ בין העמים, הזנחת המיעוט הערבי בישראל הרשמית, הקרע הברור בחברה הישראלית לאחר רצח רבין ולאחר פינוי גוש קטיף, ועד לצעקות "מוות לערבים" הנשמעות כיום עם כל אירוע טרור ערבי שהצליח.
הספר הזה, כתוב מצוין וברור ורגוע, מאיר לכאורה פינה שולית: העובדה שהמושג "ארץ ישראל" לא קיים בכלל בתנ"ך. המושג הופיע לראשונה מאות שנים לאחר מכן, ולא בהקשר גיאוגרפי ספציפי. ומפרט לכאורה לא-חשוב זה מפתח המחבר סיפור רחב על תולדות הציונות, על הרצון "לפברק" סיפור לאומי קוהרנטי ולקשור אותו לחבל ארץ זה כחלק מההצדקה והשיווק של הבשורה הציונית. והסיפור מרחיק מהמצאת "עם" להמצאת "ארץ" להמצאת "גלות" להמצאת ערגה לאומית ("התקווה בת שנות אלפיים") לחזור לארצנו ההיסטורית, להמצאת "זכות היסטורית" על הארץ שגדולה מזכותם של בני דתות אחרות - אריג שלם והכל כדי שנוכל להתמודד עם שאלות של העולם המערבי. "דע מה תענה". במהלך קריאת הספר זיהיתי ויכוחים שהיו לנו בעבר, זיהיתי אינדוקטרינציה שעברנו כנוער, זיהיתי תשובות שאימצתי בעצמי. לכן, למרות שהספר כתוב בטון שקט ומלומד - הוא מטלטל. הוא מעורר מחשבה. הוא שם לפנינו ראי. כי מהו באמת סיפור המציאות האמיתי ולאן נפנה מכאן לאחר שנתפשט (אולי) מכל התשובות והסיסמאות ששיננו לעצמנו לאורך השנים?

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?