ביקורת ספרותית על צפע באוויר - קודה #3 מאת גיא קוטב
ספר טוב

---

אתחיל בגילוי נאות: הייתה לי הכרות רבת שנים עם פרופסור שמאי קוטב, אביו המנוח של גיא קוטב. פרופסור קוטב שניהל במשך שנים ארוכות את המחלקה לט"נ והרדמה במרכז הרפואי הדסה בירושלים, היה אדם יקר וכשהלך לעולמו בשיבה טובה בינואר 2021, חשתי צביטה גדולה בלב. היכרותי עם אביו של גיא, חיבתי העמוקה לתשע נשמות ולספרים קצרים בעת הזו, הציור על כריכת הספר שהזכיר לי את חוות החיות של אורוול, כל אלו הביאו אותי לקרוא את צפע באוויר.

סיפוריו של גיא קוטב נוגעים בטבע, באדם ובקשר ביניהם. בכל אחד מסיפוריו יש איזשהו טוויסט קטן בסוף וממש כמו שמישהו מספר לנו בדיחה ואנו מצפים לפאנץ' ליין בסופה, כך גם בסיפוריו של קוטב: בין אם מדובר בצפע, בשועל, בכלב או בעדרי הגנו החוצים את נהר המארה בין טנזניה לקניה (קצת אוף טופיק אבל אני חייב: זהו מחזה מרהיב).

ניכר בכתיבתו של גיא קוטב כי האיש חובב טבע ומהבחינה הזו הזכירה לי כתיבתו את גינת בר של מאיר שלו: לא אתפלא אם קוטב קרא את שלו והושפע ממנו כי הרי שלו הוא בכל זאת אילן גבוה ומכובד להיתלות בו.

הכתיבה של קוטב נהדרת, נקודת המבט שלו על הדברים - יחודית, הנופים עליהם הוא כותב (פרט למסאי מארה) כולם מוכרים לכל מי שמטייל קצת בארץ, קצת תערובת של מציאות וחלום, וגם אם לא מדובר בספרות גדולה ויוצאת דופן ברמתה, אלו סיפורים המעלים חיוך ונעים לקרוא אותם. בימים אלו, מה עוד נבקש?

4 כוכבים.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על צפע באוויר - קודה #3