אין לי כבר מספיק שנות חיים כדי להתאמץ לצלוח ספרים משעממים.
לפני כעשרים שנים התחלתי לקרוא את 'מוסיקת המקרה'. נטשתי את הספר אחרי קריאה של רבע ממנו, בגלל שעמום, והחזרתי לספריה. אבל זאת הייתה תקופה עמוסה בחיי, ולכן כשראיתי את 'ארמון הירח' בחנות במבצע, וראיתי את הביקורות הטובות שבאתר, החלטתי לקנות את הספר. ושוב התאכזבתי. קראתי בעיון שליש של הספר הזה, אחר כך המשכתי עד לאמצע בדילוגים פה ושם, אבל זהו. יש גבול להתשה עצמית. גם כך שמתי לב שאחרי קריאה של כל עמוד אני מחפשת עבודה כלשהי בבית. וזה בטוח אומר דרשני.
אז אין לי מושג מה קרה בסוף לבחור או לזקן שהוא טיפל בו. גם לא איכפת לי. אנשים כאלה רואים ומוצאים בכל מקום. ככלל יש לי הרגשה שמאז הצלחת 'התפסן בשדה השיפון' (שגם אותו לא אהבתי) יש סופרים אמריקאים שהחליטו ללהג עד מוות כל מיני תובנות שלהם על החיים, במסווה של סיפור חיים מאולץ.
זהו. לא רוצה לשעמם גם אתכם.
תרגישו טוב, ובעיקר תחפשו לכם לקריאה את מה שמעניין אתכם.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




