ביקורת ספרותית על ארמון הירח (2022) - ספריה לעם #830 מאת פול אוסטר
ספר טוב

---

לאחר שסיימתי את "מר ורטיגו" של אוסטר, הרגשתי כי אני חייב לקרוא עוד משהו מכתביו וההחלטה נפלה על ארמון הירח. לו הייתי קורא את הספר מבלי לדעת מי כתב אותו (מן מבחן קריאה שכזה), אין לי ספק כי הייתי מזהה את אוסטר בקלות. הנושאים של הזהות העצמית, הגורל, המקריות והעיסוק בהיסטוריה האמריקאית גם אם זו רק ההיסטוריה המודרנית, כבר היו מוכרים לי ממר ורטיגו (גילוי נאות: היסטוריה אמריקאית היא אחד הנושאים הקרובים לליבי).

זהו סיפורו של מרקו סטנלי פוג , בחור יתום היוצא למסע של גילוי עצמי. דמותו של פוג מעוצבת על ידי מערכות היחסים שלו עם דודו ויקטור, עם תומס אפינג המסתורי והעשיר, בנו המנוכר של אפינג, סולומון ברבר, כך שיש לנו כאן עיסוק בכמה דורות, זהו ספר על התבגרות (מהבחינה הזו מזכיר מאוד את מר ורטיגו), על חיפוש זהות, על אבדן, על אושר, על עושר, על אהבה, בקיצור ספר על כל החומרים המרכיבים את חיינו. העיסוק באמנות צובע את העלילה ומוסיף לה כמה ממדים מעניינים.

הכתיבה של אוסטר נהדרת וזורמת, אם כי אני חייב לציין כי לקראת סיומו של הספר הייתה לי קצת תחושה של מיצוי ושניתן היה לקצר במעט.

אין לי ספק כי עוד אשוב לספריו של אוסטר, אך אחרי שניים ברצף אני זקוק להפסקה קלה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על ארמון הירח (2022) - ספריה לעם #830