ביקורת ספרותית על פגם בתכנון מאת נייתן אוטס
ספר לא משהו

---

ספר טוב בסך הכל, אבל משהו בו הרגיש לי פרום, לא סגור.
גיל דאגן, מרצה לספרות וסופר כושל חי ללא דאגות בוורמונט הקפואה עם אשתו מולי, שתי בנותיהם והכלב המשפחתי. אידיליה. יום אחד, עולמם מזדעזע כשהם הופכים לאפוטרופוסים החוקיים של מתיו, האחיין בן ה 17 העשיר של גיל. אחותו של גיל, שרון נהרגת יחד עם בעלה בתאונת דרכים מחרידה שמתרחשת בניו יורק. מתיו הוא היורש של ההון המשפחתי אך הוא עדיין קטין ועל כן עובר לגור בוורמונט עם משפחת דאגן. העניין הוא שכבר הרבה שנים שגיל ושרון ניתקו את יחסיהם והכל בגלל מתיו, שגיל מתאר אותו, בגדול, כפסיכופת רצחני, שלמרות שהוא ממש לא רוצה בכך, הוא נאלץ להכניס אותו לביתו ולחיק משפחתו.

הספר עוקב בעיקר אחר המחשבות שרצות בראש של גיל ואנחנו לא יודעים אם הוא מגזים או מדמיין או שהוא יותר קרוב לאמת ממה שנדמה. הספר כתוב בצורה כזו שמאוד רוצים להמשיך להפוך דפים ולקרוא (למרות שבמקומות מסוימים התרגום או העריכה היו יכולים להיות טובים יותר). אבל הספר נגמר לי פתאום, מבלי לסגור קצוות. יש מעין הבנייה לקראת שיא הסיפור- אבל השיא הזה, לפחות מבחינתי, לא לגמרי הגיע. הרגשתי פספוס.

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על פגם בתכנון