ביקורת ספרותית על חול כבד - ספריה לעם #268 מאת אנטולי ריבקוב
ספר מעולה

---

#
הספר הזה יוצא דופן משתי סיבות. הראשונה היא ראיית רוסיה הסובייטית – המהפכה, מלחמת האזרחים וחיי היומיום עד שנות הארבעים של המאה העשרים - מזווית הראייה של האזרח הקטן. איך נראו חיי היומיום של האזרחים, איך התנהגו ומה הרגישו לשלטון הסובייטי. הסיבה השניה היא תיאור חיים יהודיים ללא שום סממני חיים יהודיים: שום רב, חזן, גבאי או בית כנסת אינם מוזכרים. לא רק יהודים חיו באותה עיירה, כמובן. בני דתות אחרות חיו שם גם הם. התערבבו אלה באלה, ביחסי ידידות וגם יריבות, ללא קשר לדת וללאום.

ההרגשה היא שאתה יושב ומאזין למישהו שמספר לך סיפור. הסיפור לרוב מעניין והמספר אינו שומט אותו. הוא מתאר קורות של משפחה מתחילת המאה ה 20. משפחה יהודית, חיה בעיירה לא גדולה ודי נידחת באוקראינה. המשפחה הזו חיה כמו שכניה שאינם יהודים, על פירות עמלה. והעמל הוא פשוט. סבו של המספר הוא סנדלר, יש שם קצבים, רצענים, איכרים, פועלי חרושת. אין בעיירה הזו עשירים. גם מעט האמידים משכניהם חיים כמו האחרים. באותה עיירה צריך אדם שיהיה לו מקצוע. ובעל מקצוע – ברור שילדיו ממשיכים באותו מקצוע, אותו למדו מילדותם. הם מצפים להמשיך את חייהם באותו אופן עד קץ כל הדורות. אבל כמו שנאמר – האדם מתכנן ומישהו צוחק.

המשפחה הענפה של המספר חיה חיים שלווים בערך. אביו העדין, יליד שווייץ שהגיע לטיול שורשים באוקראינה, פגש באהבה ונשאר שם, פחות או יותר כנטע זר. אמו השתלטנית והסוערת, שנישאה לו [לא דיקדקו שם ב"מיהו יהודי". הוא נולד לאם גרמניה ולאב יהודי, אבל הגדיר עצמו כיהודי]. אשתו – אמו של המספר - ניהלה אותו ואת שאר המשפחה בלי להתעכב על עדינות או רוך. 7 ילדים נולדו להם ואחר כך באו הנכדים, והם חיו על שמחות שבגידול משפחתם, עם פרנסה לא בשפע ושמחת האהבה והלכידות המשפחתית.

ואז מגיע חלקו השני, המטלטל, של הספר, המפר את השלווה הפסטורלית של המסופר עד כה. איזור המגורים נכבש ב 1940 על ידי הנאצים והמספר, שלא היה שם בתקופה הנדונה חזר לאחר שהאיזור נכבש בחזרה ע"י ברית המועצות ובתחקיר דקדקני למד מה היה על בני משפחתו ותיאר באותו אופן סיפורי את הזוועות שעברו שם התושבים: התעללויות, רציחות סתם, עינויים, יצירת גטו אליו נדחסו יהודים מהאיזור, עבודת פרך והשמדה כמעט מוחלטת של כל היהודים ורבים מחבריהם הלא-יהודים.

הספר הזה שונה מ"ספרי שואה" (שאני לא קוראת) בזכות היכרותו של הקורא את הדמויות, מלידה עד קבר. ריבאקוב אינו עושה הנחות לדמויותיו ומספר גם דברים לא מחמיאים עליהן. הוא אינו מבדיל בין דם לדם ומתאר את כל האנשים הפשוטים שנקלעו לסערה שלא השאירה איש מהם בחיים, גם לא איפשרה שום מות נשיקה. הכתיבה נהדרת – אמינה, לא מתלהמת, סיפורית אבל מרגישה אמיתית. זה ספר קטן – 250 עמודים בפורמט של עם עובד עם פונט קטנטן וצפוף, שלא רק הוא גורם לעיניים לדמוע. תרגום מעולה של צבי ארד.

תודה לPulp_Fiction שבזכות הביקורת המצויינת שלו הגעתי אל הספר הזה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על חול כבד - ספריה לעם #268