ביקורת ספרותית על חצי שמש צהובה מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה
בזבוז של זמן

---

המלצה חמה - אל תקראו את הספר "חצי שמש צהובה".
למעשה, המלצה חמה אף יותר - אל תשהו איתו באותו החדר, הוא עשוי להקטין לכם את רמת המשכל.

אמנם, יש בספר מן החיובי - לאחר שנים של דיכוי ע"י האפגנים וההודים, שטענו לכתר העם המקופח והמדוכא ביותר על פני האדמה (כאילו לנו בעצמנו אין איזה גלות כורש מינימום בהיסטוריה) - הפעם בתפריט יש לנו ניגרים ועוד כל מיני עמים אפריקנים מורעבים.

אבל אם כל מה שאתם מחפשים זה לגוון ולקרוא על עם מדוכא אחר שנלחם על חירותו - אני ממליצה לכם לפתוח את הטלויזיה בערוץ "אלמנאר", כי בלי מפה של ניגריה ופרופסור צמוד להיסטוריה של אפריקה, אתם בחיים לא תצליחו להבין מי נלחם עם מי ולמה, כי הכל כל כך מבורדק.

באמצע אתם תמצאו נרטיב קטוע שהולך קדימה-אחורה בלי שום סיבה ברורה לעין, פרט לניסיון נואש ליצור איזשהו מתח בעלילה הדלוחה והצפויה מראש (את הרמזים המטרימים של הסופרת הזאת אפשר לראות מהירח), דמויות קלושות עם קשת רגשות של ילד לא מפותח בן 7 ומצבי רוח שנעים תכופות יותר משל חולי מאניה-דיפרסיה, ניסיונות בכלים ספרותיים שהיו מביישים גם קורס כתיבה יוצרת של ילדי כיתה ו' (תאמינו לי, השתתפתי באחד כזה), וגם כמה חורים קטנטנים בעלילה (מישהו מתעורר כי יש גשם נורא חזק, ואז יוצא החוצה ויושב על ה*אדמה*, מסתכל על הנוף ורואה מישהו קוטף פירות משל היה יום אביב חביב ולא גשם זלעפות, ואז הוא חוזר הביתה ויושב על ה*מיטה*. אמא שלי לא היתה מאשרת).

הדבר היחיד שמפריד בין הרמה האינטלקטואלית של הספר הזה לבין סדרת ספרי "ג'ינג'י", המכבדת את קוראיה בהתאמה להתפתחות הרגשית והשכלית שלהם, הוא תיאורי המין המאולצים והחפוזים, שהם כל כך טכניים, פנטזיונריים ולא קשורים בשום צורה, שלעתים נדמה שנכתבו ע"י גיבור הסרט "בתול בן 40".

בקיצור - אל תלכו שולל אחר קולו המפתה של אלכס אנסקי (לא אשכח ולא אסלח לך, אלכס), ואם בכל זאת החלטתם לקרוא את הספר - לפחות תעשו לעצמכם טובה ואל תקנו אותו. עדיף שתשימו 80 ש"ח בקופת הצדקה הקרובה לביתכם.

» ביקורות נוספות של עידיתה.
» ביקורות נוספות על חצי שמש צהובה