ביקורת ספרותית על חצי שמש צהובה מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

---

קראתי את הספר בשקיקה. יש בו אחד הדברים שאני מחפשת בספר: פותח צוהר לעולם בלתי מוכר. כן. יש לנו צרות משל עצמנו. כן. יש צרות גם לספרד, בלגיה, קנדה, עיראק, סין וכדומה, וכאן אנחנו מתוודעים לעולמה השסוע והמוזר (עבורנו) של אפריקה בכלל, וניגריה - ביאפרה בפרט. החשיבה שונה. אורח החיים שונה. זה לא בא מכיוון שיפוטי אלא זה ככה וזהו. גם שם, בארצות הרחוקות והעניות מרודות האלה ישנם מעמדות, ישנם עשירים יותר ועניים נורא, ישנן מלחמות מיותרות, לפעמים בגלל אגו או כבוד או אינטרס של ארץ / מדינה אחרת. חיי הפרט נארגים בחיי הכלל ויחד זו מציאות מורכבת.
אחרי שסיימתי את הקריאה הרגשתי שאני יודעת הרבה יותר על ניגריה וביאפרה, וטוב לי עם זה. ולא לשכוח שעד לפני כמה שנים ביאפרה היתה המובילה בתמותת ילדים ותת-תזונה, ונתונה למשטר האימים ולמלחמה איומה מצד ניגריה. והעולם שתק.
חצי שמש צהובה - סמלה של ביאפרה, כתובה באהבה על ידי המחברת. אהדתה נתונה לביאפרה וזה מובן. גם אהדתי.
אהבתי גם את העובדה שהספר שזור בשפה הביאפרית. המילים הרבות שאינן בעברית מטילות אותנו להווייה, להרגיש כאילו את המקום מבפנים. זה בהחלט מוסיף.

» ביקורות נוספות של חוה קוגל
» ביקורות נוספות על חצי שמש צהובה